העולם הולך ומתמלא במצלמות DSLR עם חיישן בגודל מסגרת שלמה של פילם 35 מ"מ. המחירים שלהן הולך ויורד ויותר חברות משתתפות במשחק הזה.
סוני קנון וניקון משתתפות במשחק הזה כרגע, אבל ישנו סיכוי סביר שחברות נוספות יצטרפו למשחק.
האם חיי מצלמות ה APS מגיע לקיצו? האם הן היו רק תחנת ביניים בדרך לפריים מלא?
הבה ננסה להבין את המנגנון שהביא אותן עד הלום.
בימי תחילת ה DSLR מצלמות אלו עלו כ 2000 דולר. מול מצלמות ה APS הראשונות עמדו מצלמות ה FF הראשונות – מצלמת הקודאק הבנויה על גוף של ניקון עם חיישן של 14 מ"פ ומחיר גבוה בהרבה ומצלמת ה FF של קונטקס שהיתה בת 6 מ"פ ושאורך חייה היה מוגבל מאוד.
ייצור חיישן קטן עולה הרבה פחות מייצור חיישן גדול, בפרט בגלל הניצולת הנמוכה מפיסת הסיליקון – Wafer של החיישנים הגדולים.
אם בפיסת סיליקון ניתן להכניס למשל 20 חיישני FF, באותה פיסה ניתן להכניס קרוב ל 50 חיישני APS.
אם 10 חיישנים בפיסה יוצאים פגומים, הרי שזה 50% ממספר חיישני ה FF - אבל רק 20% מחיישני ה APS.
המתמטיקה פשוטה ומדברת בקול גדול.
הדבר נכון גם היום. מאידך, באותה פיסה ניתן לדחוס כ- 800 חיישני מצלמות כוון ולחץ – P&S, כלומר, מחיר החיישן הזה נמוך הרבה יותר.
יחס מכירת מצלמות ה P&S למצלמות DSLR עומד על לפחות של 15:1 לטובת מצלמות ה P&S.
הן זולות, הן מתקדמות – עם פיצ''''רים שיכולנו רק לחלום עליהם (כמו זיהוי חיוך) ועוד. יש בחלקן כיום GPS מובנה המאפשר הוספת הקואורדינטות הגלובליות למידע ה EXIF.
משמעו – אפשר לדעת היכן צולמה כל תמונה בדיוק של 5 מטרים בכל נקודה בעולם!
מהם היתרונות של מצלמות ה APS?
גודל ומשקל קטן ממצלמות ה FF, מחיר נמוך יותר, איכות תמונה שאיננה נופלת (לפחות באיזו נמוך) ממצלמות ה FF, מבחר עדשות גדול.
לצלמי הטבע, מצלמות ה APS הן ברכה. מקדם הקיטוע (Crop Factor) המובנה בהן בגלל החיישן הקטן מוסיף לאורך המוקד הוירטואלי כ 50% ויותר. עדשה של 300 מ"מ "הופכת" לפתע להיות עדשה של 450-480 מ"מ.
גם בצד הרחב התגברו היצרנים על בעיית מקדם הקיטוע על ידי יצירת עדשות אולטרא-אולטרא רחבות בנות 10-24 מ"מ, טווח זום שנראה כמו עדשת 15-36 מ"מ על מצלמת FF.
אם נזכור כי העדשות הרחבות ביותר ל FF (חוץ מעדשות עין הדג) הן באורכי מוקד של 12-14 מ"מ בצד הרחב, אזי 15 מ"מ לא ממש רחוק מזה.
אומרים מטיפי ה FF – על מקדם הקיטוע נתגבר: נבקש מהמצלמה לצלם בפורמט APS או נעשה קרופ בפוטושופ. מה הבעיה?
אין שום בעיה מלבד זה שמקבלים ממצלמת FF של 12 מ"פ קובץ בגודל של 5 מ"פ...
אבל, במצלמות ה APS – נקבל קובץ מלא של 12 מ"פ שכולל כבר את מקדם הקיטוע!
היום, מאוד פופולריים החיישנים בני ה 12 מ"פ, הם מופיעים במצלמות FF, במצלמות APS ובמצלמות P&S.
הבה נראה את הגדלים היחסיים שלהם (השטח) באחוזים:
חיישן FF שגודלו 24X36 מ"מ ייחשב כ 100%.
חיישן APS של מצלמת ניקון (ופנטקס) שטחו היחסי הוא 43%.
חיישן 4/3 (פאנאסוניק, אולימפוס וכ"ו) שטחו היחסי הוא 28%.
חיישן 2/3 של הסוני 717 למשל שטחו היחסי הוא 6.7%.
חיישן של מצלמת P&S פופולרית שטחו היחסי הוא 2.4%.
מה זה אומר?
אם נשווה מצלמת P&S למצלמת FF נראה ששטח החיישן של מצלמה זו קטן בערך פי 40 משטח חיישן ה DSLR בעלת הפריים המלא.
ולשתיהן – אותו מספר פיקסלים. הכיצד?
פשוט מאוד. במצלמה הקטנה, הפיקסלים קטנים וצפופים מאוד. כל אחד מקבל מעט מאוד אור בהשוואה לפיקסלים ה"שמנים" של מצלמת ה DSLR.
ובכל זאת, התוצאות ממצלמות אלו באיזו נמוך לא רעות בכלל.
מקדם הקיטוע שמאריך באופן וירטואלי את אורך המוקד עושה זאת בגלל שהחיישן "רואה" רק חלק מהטל העדשה, כאילו היא צרת זוית, כאילו היא עדשה טלסקופית יותר.
מה הקשר בין שטח החיישן למקדם הקיטוע?
קל לחשב זאת.
מקדם הקיטוע הוא באופן מקורב שורש ריבועי של יחסי השטחים.
למשל, מצלמת APS שטח החיישן היחסי הוא כאמור 43% ממסגרת מלאה. 100/43=2.3, שורש ריבועי של זה הוא 1.52. הנה לנו מקדם הקיטוע של החיישנים במצלמות ה APS הפופולריות של ניקון.
חיישן מצלמת 4/3 שטחו היחסי הוא 28%. 100/28=3.6. שורש ריבועי – הוא 1.9. בגלל המבנה השונה של הפריים (יחס 4:3) מקדם הקיטוע האמיתי הוא 2. לא רחוק, וכן הלאה.
אז מהו החסרון במצלמות ה APS בהשוואה למצלמות FF?
אולי הרעש (שלג) באיזו גבוה הוא גדול יותר.
במצלמות ה APS המודרניות – הרעש בתמונה באיזו 3200 בהחלט נסבל. מי צריך הרבה יותר?
נכון, זה נוח להעלות איזו ל 10,000 ב D700 אבל שם גם היא איננה "שקטה" במיוחד.
אפילו הפשרה האופטית של חיישן צפוף איננה כל כך נוראית. נכון, החיישן הקטן יותר דורש מהעדשה להרשים את כל הפיקסלים הצפופים שלו, אבל הוא לוקח ממנה את הקטע המרכזי, הטוב יותר.
אז מה ראינו לסיכום?
מצלמות APS קלות, זולות וקטנות ממצלמות פריים מלא. גם העדשות שלהן קטנות יותר, קלות יותר ובד"כ זולות יותר.
מצלמה כזו מבית טוב מתמקדת במהירות כמו אחיותיה הגדולות.
הטלה שלה ארוך יותר ולצד הרחב יש לה עדשות אולטרא רחבות שרוב היצרנים בונים אותן כהלכה.
אז נותר עניין השלג באיזו מאוד גבוה.
כמה באמת אנחנו משתמשים או צריכים באמת איזו גבוה מאוד?
אם יש, משתמשים בו. אם אין – לא נורא. ניזכר מה עשינו בימי הפילם - היכן היה איזו 12,800?
יש גם חצובה לפתור בעיות של מצבי תאורה לקויים. יש גם פלש למלא אור היכן שחשוך.
ההגיון הבריא אומר שמצלמות אלו ימשיכו לחיות, כי יש הצדקה לקיומן.
האם העולם הולך תמיד על פי ההגיון? ממש לא. לדוגמה – המלחמות בין עמים אין בהן שום הגיון. בסוף הכל חוזר להיות כמו שהיה קודם, רק עם אבדן חיים נורא והרס עצום.
סביר להניח שככל שמחירי חיישני ה FF יצנח, יהיו יותר מצטרפים לחוג אקסקלוסיבי זה.
האם באמת יש בכך צורך? אינני חושב כי לרוב זה עניין של אופנה. בודדים ממש צריכים את זה. אולי גם כמה מהזקנים בינינו שאוהבים לראות משטח מיקוד גדול ומואר (שאגב, טיפה גדול ומואר יותר ממצלמות APS אבל לא משמעותית אצל רובן).
האם תישארנה בשוק מצלמות APS ?
בוודאי, כי הן מקנות יחס מחיר לביצוע מעולה למתחילים ולמתקדמים בצילום.
אז אין עדיין צורך לזרוק לפח את עדשות ה DX שלכם. עוד נכונים להם חיים ארוכים.