בשנים האחרונות החלה תופעה מוזרה ביפן. התופעה מתבטאת בפריחה של עולם הפילם שכולם גמרו עליו את ההלל.
זה מגיע עד כדי כך שיש יריד מצלמות פילם בטוקיו שנערך כל שנה. ביריד מבקרים אלפי אנשים עם כיסים מלאי מרשרשים ועטים על מצלמות הפילם המוצגות ביריד.
לקראת היריד נוסעים סוחרים יפניים רבים לרחבי העולם וקונים מצלמות פילם, כמעט מכל הבא ליד – כי המכירה מובטחת (בתנאי שהמצלמה תקינה).
אלו לא אספנים שקונים מצלמות כדי להשביח את ערכן בארון. אלו צלמים שקונים מצלמות לצלם איתן.
למשל - מצלמות פילם כמו מסדרת ה S של ניקון זוכות לעדנה רבה במחירים של מצלמת D3S חדשה ואפילו D3X. מחיר הגבוה עשרות מונים ממחיר המצלמה המקורי בזמן השקתה.
לייקות ישנות, קונטקס, ישיקה ועוד זוכות שם למחירים גבוהים במיוחד – אבל בתנאי שהן תעבודנה כהלכה.
התופעה על פניה לא ניתנת להסבר.
יפן, הארץ ממנה מתפרצות רוב המצלמות הדיגיטליות לעולם חוזרת לפילם?
זהו לא רק פילם. אלו לאבים לפיתוח פילמים, כימיקלים, ניירות צילום, מגדלים, כלי פיתוח ועוד.
לו זה היה לפני 40 שנה – זה היה מובן, אבל כיום?
כששואלים יפני האם איכות התמונות המופקות מפילם טובות יותר מאלו המופקות מהמצלמות הדיגיטליות – רובם עונים שלא. הם רוטנים על הפיתוח, על השריטות, על האבק (ולא בחיישן אלא על הנגטיב) על הצורך בסריקה כדי להעבירן למחשב ועוד.
אז מדוע בכל זאת? בשביל ההתרגשות? בשביל החיבור לעבר?
לא ולא.
התשובה של הצלמים היפנים שחזרו לפילם מעניינת, וכדאי לחשוב עליה קצת.
הם טוענים שמי שמצלם בפילם יודע לצלם, הוא צלם אמיתי. נקודה.
וההסבר – אין מסך אחורי לתיקון מיידי, אין בכלל משוב על מה עוללנו בשעת הצילום אלא רק ימים אחרי כן כשנקבל את הפילם והתמונות.
יתר על כן, הם לוקחים איתם שתיים-שלוש קסטות של פילמים ונוסעים איתם למקומות רחוקים. לא מזוודה מלאה סרטים. לא מצלמת גיבוי דיגיטליות.
חוזרים למשל מאלסקה ומגלים שהתריס בכלל היה תקוע או שהחשיפות היו לא נכונות.
אנחנו היינו מתפוצצים, הם לא.
הם מתקנים את המצלמה ונוסעים לשם שוב. באותם תנאים.
בפילם צילמת – זה מה שיש. הרבה לא ניתן לתקן. השחורים אטומים (הבהירים ברי תיקון אבל שם אין בעיה גדולה).
אם אתה יודע לצלם, מצלמת פילם תוכיח את זה קבל עם ועולם.
זה בניגוד גמור למפעילי "מכונות הירייה" הדיגיטליות שיורים אלפי תמונות ובוחרים מהן בודדות.
ומה עוד צפוי לנו? פורמט הוידיאו גבוה האבחנה הקרוי 4K בן 8 מ"פ למסגרת המצלם 60 מסגרות לשניה ברצף או הפורמט העתידי שקרוי 8K המייצר מסגרות של 32 מ"פ כל אחת, בקצב של 60 לשניה. איזה מקור אינסופי לתמונות סטילס...(216,000 תמונות בשעה של וידיאו) - ונגד זה בדיוק הולכים היפנים ובגדול הם צודקים.
כמו שאמרתי באחת ההרצאות לפני חברים כאן – אנחנו נצא לנסיעת צילום שבתחילתה נאפשר לכל אחד להקליק תמונה אחת כדי לראות שהמצלמה עובדת ואחריה, נשים מדבקה אטומה על המסך האחורי.
בשביל לעשות זאת ממש נכון, נמדוד גם חשיפה באופן ידני. את האוטופוקוס נוכל להשאיר למי שרוצה.
נראה כמה תמונות טובות באמת נביא הביתה. אתגר מעניין, לא?