אז מה היה לנו עד כה?
מצלמות המצלמות על פלטות זכוכית, מצלמות המצלמות על פילמים גדולים, מצלמות המצלמות על פילמים 6X6, מצלמות המצלמות על פילמים של 35 מ"מ ופילמים קטנים יותר.
אח"כ הגיע הצילום הדיגיטלי. קודם על חיישנים קטנים, אח"כ על חיישני FF ועל חיישני פורמט בינוני.
ומה המשותף?
קופסה אפלה, תריס, עדשה, פריזמה (אולי), מראה (לחלקן) עם צמצם משתנה, פילם או חיישן.
וזה הולך כך כבר 150 שנה בערך.
הגל האחרון ששטף אותנו היו המל"מ. אלו המצלמות נטולות המראה.
בתחילה היה פורמט ה MFT – מיקרו ארבעה שלישים ומצלמות ה RF הדיגיטליות.
לאחרונה החלו להופיע באופן מהוסס מצלמות FF – שאינן RF וגם מצלמות מל"מ עם חיישנים בגדלים שונים אחרים.
לאן אנחנו הולכים? לאן רץ עולם הצילום? מה נראה בקרוב על המדפים (שנתיים –שלוש)?
לי זה לגמרי ברור. העולם שהכרנו הולך ונעלם.
נראה מצלמות FF למשל – נטולות פריזמה, מראה ותריס מכני. פשוט אין בהם צורך יותר.
מצלמות אלו תזכינה לעדשות חדשות כי הן תהיינה יותר שטוחות – כמו מצלמות המל"מ של ימינו.
המרחק בין הביונט לחיישן יהיה קטן יותר, לכן יידרש שינוי אופטי בעדשות – שיתמקדו על משטח קרוב יותר.
זוית ההטלה האחורית תהייה גדולה יותר מאשר העדשות של ימינו. כלומר – ארסנל חדש של עדשות.
היצרנים יעשו לנו טובה ויספקו תמורת מחיר מופקע מתאם שירחיק את העדשה מהחיישן כדי שנוכל להשתמש בעדשות הקיימות שלנו. בינתיים.
הבעיה שהיתה קיימת עד לפני כשנה וחצי היתה חוסר היכולת להטמיע מערכת אוטופוקוס מבוססת פאזה ישר על החיישן, אלא רק מערכת פוקוס מבוססת קונטרסט שהיא איטית יותר (וכמו שקיימת כיום במצלמות הוידיאו הייעודיות).
הבעיה הזו נפתרה. ישנן כבר מצלמות עם שתי מערכות הפוקוס מוטמעות בחיישן.
ומה זה אומר?
קודם כל, פתרון מלא של בעיות אי דיוק הפוקוס והצורך לתיקוני פוקוס קלים כי החיישן כיום מצוי במקום אחר מאשר מערכת האוטופוקוס.
זה כבר לא יידרש אם העדשה תצא מכויילת מהיצרן.
שנית, כיום אין מצלמת FF בה נקודות הפוקוס מצויות על פני כל שטח הראייה – בעיקר בגלל גודלה של מערכת ה AF הבנויה כיום בנפרד.
כאשר המערכת מוטמעת בחיישן, ניתן לפזר את נקודות הפוקוס בכל שטח החיישן – שדה הראייה.
אין צורך יותר במראה, פריזמה, ומערכת AF נפרדת.
גם מדידת האור שודרגה.
מי צריך פריזמה ועינית אופטית אם אפשר לשים במצלמה מסך אחורי ועינית אלקטרונית מאוד מדוייקת ומפורטת?
גם זה הולך להיעלם.
והתריס? מי צריך תריס מכני אם אפשר להשתמש בתריס אלקטרוני חכם?
אז הרגנו את התריס, המראה, הפריזמה, העינית האופטית.
ומה עוד?
כבר היום מצלמות ה DSLR  למיניהן מצלמות וידיאו גבוה אבחנה - HD. הוידיאו מנצל 2 מ"פ מהחיישן (1080X1920).
מה הבעיה לנצל יותר מהחיישן? בשביל לצלם בדור הבא – 4K שהוא 4000X2000 פיקסלים בערך, לא צריך כלום לבד ממעבד מהיר יותר – זה בסה"כ 8 מ"פ לפריים.
כיום, מצלמה בת 24 מ"פ היא כבר חזון נפרץ אצל כל היצרנים.
עוד "קווץ''" קטן, ונגיע ל 32 מ"פ = 8000X4000 ונוכל לצלם בפורמט הוידיאו העתידי – ה 8K.
60 מסגרות לשניה, כל מסגרת 32 מ"פ, מי צריך את ה"רגע המכריע"? אפשר לבחור פריים אחד מתוך הרצף.
אם ניקח בחשבון את האבולוציה הבאה – בה אם תגידו למצלמה שתמיד תהיה מפולסת, גם אם מחזיקים אותה עקום, כבר לא נצטרך לטרוח להחזיק אותה ישר.
בנוסף, ניקון הנחיתה לאחרונה מערכת ייצוב חדשה – ששמה הבלתי רשמי הוא VRIII. היא מובנית כבר ב 70-200/4 החדשה. חמישה סטופים נומינליים של ייצוב.
מה מפריע לעשות אותה "יותר עצבנית" עם 7 סטופים של ייצוב?
כיום, חלק מה DSLR כבר עושות תיקון עיוותי מרחב וצבע (יעילים למדי) בצילומי JPEG.
אז המצלמה תייצב ותיישר את עצמה (סיבוב החיישן), תעשה AF מדוייק, תמיד. מדידת אור מושלמת.
צילום בקצב רצחני (אם נרצה), צילומים טכניים מושלמים.
היא תשדר את הצילומים לענן מכל מקום על כדור הארץ. מי צריך כרטיס זכרון?
אולי היא גם תבנה או לפחות תציע לנו את הקומפוזיציה הנכונה.
איפה זה משאיר אותנו? באבק? בג''יפה? בקורס ציור?
לשם העולם צועד. נכון יותר רץ. זו האמת ונתבונן לה בעיניים וכדאי להתכונן.