אנו מתבשרים חדשות לבקרים על מצלמות חדשות עם יותר ויותר פיקסלים – 12 מ"פ, 15 מ"פ, 21 מ"פ, 24 מ"פ, 27 מ"פ והסיפור טרם הסתיים.
ריצת האמוק אחרי הפיקסלים בפורמט 35 מ"מ תגיע בקרוב לקיר מוצק, אותו היא לא תוכל לעבור.
נניח שניקון תפתח מנוע EXPEED חדש וקנון תפתח מערכת DIGIC חדשה שיצליחו להעלים את השלג (רעש אלקטרוני) באיזו גבוה (שכבר נדחף למספרים חסרי תקדים של 25,600) – האם בזה מסתיים הסיפור?
האם מצלמה בת 30 מ"פ בפורמט 35 מ"מ יכולה להניב תוצאות צילומיות איכותיות כמו מצלמת פורמט בינוני בת 30 מ"פ? לא סביר. הדבר נכון גם למצלמות בנות 21 מ"פ ובנות 50 מ"פ.
הסיבה המרכזית היא האופטיקה. כבר היום נדרשת אופטיקה באיכות מעולה כדי לספק מצלמות בנות 12 מ"פ ומעלה, מה צריך בשביל מצלמה בת 25 מ"פ?
ישאלו המבינים ובצדק – כיצד מתמודדות עם זה מצלמות ה P&S עתירות הפיקסלים?
מצלמות אלו שכבר המריאו בצפיפות הפיקסלים שלהן ל 15 מ"פ לועגות למבינים קצת בצילום ומיועדות בעיקר להדיוטות המחפשים הרבה פיקסלים – משל – שלי יותר גדול...
בצפיפות נוראה זו על חיישן זעיר – כמות הרעש המיוצרת על ידי המצלמות באיזו המינימלי כבר לא סבירה, והתמונה טובלת ברעש (שלג) כבר ברמות האיזו הנמוכות ביותר.
שום מערכת אוטומטית לניקוי רעש הקיימת כיום לא תוכל לנכש את עשבי הרעש השוטים מבלי לפגוע בתמונה.
אם נצליח להוציא את הרעש מהמשוואה (מה שמעשית לא אפשרי, אבל רק לצורך הדיון) ונתבונן בתמונה, נראה את החורבן הממיט עליה החיישן הצפוף.
אמנם, על פניו קל יותר לייצר עדשות קטנות איכותיות מעדשות גדולות בגלל שטח הזכוכית הקטן שלהן.
ברוב עדשות ה P&S חלק מהאלמנטים הפנימיים (הדבר נכון גם לגבי מספר עדשות SLR) עשויים מחומרים פלסטיים. חומרים אלו קל יותר ללטש וקל להעניק להם תכונות אופטיות טובות יותר מאשר לאלמנטי זכוכית המוגבלים בפרמטרים של שבירת האור.
זה יכול להסביר מדוע תמונות ממצלמות P&S בנות 5-8 מ"פ נראות חדות וטובות.
אבל ברגע שמספר הפיקסלים עובר את הספרה 8 מ"פ שום אופטיקה שקיימת היום לא יכולה למען כל פיקסל בנפרד. ממצלמה של 15 מ"פ (P&S) נקבל קובץ גדול בהתאמה למספר הפיקסלים, אבל סביר הוא יכיל פרטים כמו מצלמה בת 7-8 מ"פ בלבד המצוידת באותה אופטיקה. די להשוות תמונות מה G10 החדשה של קנון בת ה 15 מ"פ לתמונות מהפוג''י S9000 הישנה בעלת ה 9 מ"פ כדי לראות שמעשית אין שום הבדל ביכולת ההפרדה של המצלמה, אז בשביל מה?
היצרנים עושים שמיניות באויר כדי לשפר ולשדרג את האופטיקה למצלמות ה P&S – אבל הם הגיעו למחסום שממנו ואילך נקבל רק יותר פיקסלים לא מבוטאים והרבה רעש.
לו היו נוהגים בחוכמה ויוצרים כיום מצלמת P&S בת 6-8 מ"פ עם האופטיקה ויכולת ניקוי הרעש בני ימינו, היה להם קלף מנצח, אבל הם דוהרים קדימה במרוץ הפיקסלים.
מצב יצרני ה DSLR יותר טוב, אבל לא בהרבה. החיישן גדול יותר ויותר "שקט" אבל שטחו מחייב אופטיקה גדולה יותר שתכסה אותו מקצה לקצה.
כיום רוב יצרניות המצלמות מייצרות עדשות מיוחדות לחיישני DX = APS. העדשות קלות וקטנות יותר מעדשות FF מקבילות, אבל היצרנים מתרשלים בתכנון האופטי ורוב עדשות אלו מראות האפלת פינות (וינטינג) בשולי התמונות.
מעצבן, לא? עוד שלושה מילימטר בקוטר האלמנט המגביל וכבר לא היתה האפלת פינות!
בחיישני FF המצב יותר גרוע. האפלת הפינות הקטנה שהיתה בימי הפילם העליזים נבלעה בגרעיניות ובאופיו המיוחד של הפילם אבל על חיישני FF זה נראה, ובגדול.
בנוסף, אנחנו רואים איבוד חדות גדול בשוליים, וחגיגה גדולה של עיוותי צבע – CA.
ככל שכמות הפיקסלים גדולה יותר, הביזיון נראה בולט יותר.
והמרוץ המטורף נמשך עוד ועוד.
אם ניקח בחשבון את הנחת היסוד ש DSLR בת 6 מ"פ מפיקה תמונות שעולות בפירוט ובאיכות על כל פילם סטנדרטי (זאת בדקתי בעצמי בהגדלות), וניתן להפיק ממצלמה זו בקלות פוסטרים של 100X70 (עשיתי זאת) בשביל מה צריך יותר?
אני מפנטז על מצלמת 6 מ"פ FF שבטכנולוגיה של היום תאפשר רמות איזו של 50,000 ומעלה שתשחרר אותנו כמעט לחלוטין מחצובה. אוכל ליצור איתה פוסטרים מרהיבים, האופטיקה לעולם לא תיכשל, גם אם לא תהיה יקרה, הקבצים יהיו שפויים בגודלם ויהיה קל לאכסן אותם.
אבל לא. ריצת העוועים נמשכת במלוא עוזה.
יגידו החכמים – תהיה לנו מצלמה ב 30 מ"פ ונוכל לקרפ (לגזור) ממנה תמונה טובה קטנה יותר.
בשביל מה לגזור ולא לצלם נכון מהתחלה? בשביל מה אנחנו צריכים נפחי דיסקים עצומים לקבצים המפלצתיים הללו?
בימי הפילם נפח האכסון של פילם היתה מעטפה דקה וקטנה, שלא היתה קורסת, שלא זללה חשמל ומשאבים אחרים ואפילו ניתנה לנו חינם על ידי המעבדה...
מי שרוצה להפיק פוסטרים לפרסומות רחוב שיצלם במצלמת פורמט בינוני, פילם או דיגיטלית בת 20 מ"פ והוא מסודר.
אני יודע שאני קול קורא במדבר אבל חשבתם על הגיבוי של קבצי RAW של מצלמות בנות 25 מ"פ? על מה לגבות את זה? דיסקים קשיחים מתים פתאום עם כל החומר – מתאים לכם? כמה DVD או דיסקים של BD תצטרכו בשביל גיבוי בטוח?
ומה תרויחו בסוף? תמונה גדולה שאי אפשר להשתמש בשוליים המרוחים ועתירי ה CA שלה?
האופטיקה הגדולה מתקדמת לאט יותר מאשר פיתוח החיישנים. המחשבים שלנו היום הם דוגמה מצויינת – המארז של הפנטיום מרובע הליבות של היום עשוי מאותו חומר שמארז ה XT הישן שלי היה עשוי ממנו (שעון של 4.77 מה"ץ, לא גה"ץ...)
זה גם דומה למצב שבו נצייד טויוטה קורולה עם מנוע של פרארי ונצפה ממנה להגיע ל 300 קמ"ש מבלי שתתפרק.
רוב התמונות שאני נהנה מהם כיום צולמו ב D100 האגדתית בת 6 המ"פ, בלי EXPEED (אבל עם איזו 6400 שעם כלי הניקוי שקיימים כיום חוזר להיות שימושי מאוד), בלי עיבוד מתוחכם אלא צילמה עם דרישות מהצלם להבין מה היא עושה.