בפרק הראשון תיארתי כיצד משתמשים באור טבעי בבית על מנת להאיר את הדוגמן/ית שלנו, וכן כיצד ניתן לסייע לאור הטבעי עם מקורות אור אחרים.
כלי התאורה העיקרי במקומות סגורים הוא מבזק. יתרונו הגדול הוא ביטול התלות בתאורה הקיימת, על ידי יצירת אור מלאכותי.
כמה ציוני דרך של המבזק על רגל אחת –

השימוש במבזקים (פלש) קיים כבר כמעט מתחילת ימי הצילום. בימים הרחוקים שלפני כ 100 שנה, תאורת מבזק היתה פתרון כמעט הכרחי על מנת למנוע סבל מיותר מהמצולמים.
רגישות אמולסיות הצילום דאז, שהיו משמשות כחומר הרגיש לאור על פלטת הצילום, היתה נמוכה ביותר. חשיפות בנות חצי שעה לא היו נדירות כלל. מה עושים כאשר מצלמים פורטרט או קבוצה של אנשים במשך חצי שעה, ורוצים להימנע מהטשטוש של התזוזה – שהוא בלתי נמנע בחשיפות כאלו ארוכות?
נסו לשבת חצי שעה מבלי לזוז ותבינו.
הפתרון היה אכזרי למדי – היו מתקינים מלחציים מיוחדים מאחורי ראשו של המצולם שהיו מחזיקים אותו ללא תנועה חצי שעה. ממש לא נעים.
כשהומצא המבזק, הבעיה הזו נפתרה. כמות האור שהמבזק הפיק היתה גדולה מאוד, וה"עונש" התקצר ביותר. השימוש במבזק התפשט גם אצל צלמי העיתונות דאז, זאת על מנת ליצור כמות ענקית של אור על מנת להאיר את המצולמים אפילו בתנועה. רגישות סרטי הצילום בתקופה היא נעה בין איזו 10 לאיזו 64.
הפלשים המוקדמים היו מבוססים על חומר כמו מגנזיום או אלומיניום עם או בלי חומר מחמצן, וניצוץ היה מדליק את התערובת.
מגנזיום בוער מפיק אור עצום ומסנוור, וגם שובל עשן הגון, אבל זה מה שהיה בימים ההם.
אם נראה סרטי קולנוע ישנים, נוכל לראות את הצלמים דאז מסתובבים עם מוט שבראשו מורכב מתקן ההבזקה.
עם התקדמות הטכנולוגיה, הפך המבזק ליותר מתוחכם והוכנס לתוך קופסה פלסטית שקופה ואח"כ לקופסת פלסטית בעלת ארבע צדדים שבכל צד יש נורת הבזקה. אחרי השימוש, היתה קופסת הפלסטיק מושלכת לפח.
עם הגעת המבזק האלקטרוני לעולם, הגענו בעצם לימינו אלו. המבזקים הראשונים כללו סוללה רגילה או סוללה נטענת ומנגנון אלקטרוני שמעלה את מתח הסוללה לכמה אלפי וולטים המתפרקים בתוך נורה רב-פעמית ותוך כדי כך פולטים אור חזק.
המבזקים של ימינו מאוד מתוחכמים ויודעים לחשב לפי מרחק הנושא כמו זמן להבזיק, מהי עוצמת ההבזקה הנדרשת וכ"ו. בימינו ניתן להפעילם גם מרחוק ו/או להפעיל מערכת הבזקה הכוללת מספר מבזקים בו זמנית.
עד כאן פיסת ההיסטוריה.
בהרבה מצלמות חובבים מותקן כיום מבזק והוא שימושי למדי במצבי תאורה קשים.
חסרונותיו של המבזק אף הם מתגלים בשימוש חובבני – הוא יוצר צללים קשים ועיניים אדומות.
כאשר נבזיק על מישהו, בגלל היות המבזק מקור אור כמעט נקודתי, ייווצרו על פני המצולם צללים קשים שעלולים להיות ממש לא נעימים לצפייה. בנוסף, ברוב מצלמות החובבים, המבזק מצוי קרוב לעדשה, כך שאם נצלם פני אדם למשל, יוחזר לעדשה (בגלל הזוית השטוחה) האור שמשתקף ברשתית העין שלו.
רשתית העין מלאה כלי דם, ומה שיוחזר לחיישן זה פני אדם עם עיני חייזר אדומות.
הואיל ומצלמים עם מבזק בתנאי תאורה לקויים כאשר האישון של העין פתוח לרווחה, לא ניתן להימנע מעיני החייזר.
הפתרון הוא להרחיק את הפלש מהעדשה אם על ידי פלש חיצוני (אם מתאפשר) מוגבה, או להשתמש באופציית העיניים האדומות המותקנת ברוב המצלמות.
באופציה זו, עם הלחיצה על המחשף, יורה המבזק צרור הבזקות של אור עז ורק אחרי כן הוא מבזיק שנית ואת מתבצעת החשיפה.
צרור זה מסנוור את המצולם וגורם לרפלקס סגירת האישון אצל המצולם, כך שבשעת הצילום בפועל, אישוניו סגורים ומידת החייזרות שלו מוקטנת. אבל – המסכן נשאר אחרי זה מסונוור לדקות ארוכות.
מה עושים?
מכוונים ויורים את המבזק לתקרה, כך פותרים את שתי הבעיות. התקרות בדרך כלל בהירות/לבנות ומקבלים אור יפה ומפוזר, ללא צללים קשים וללא עיניים אדומות כפי שנראה מיד בדוגמאות.
זה קל לעשות עם פלש חיצוני, מה עושים עם פלש מובנה?
אפשר להדביק עליו טישו לבן כפול שיפזר קצת את האור (עוזר קצת) או לבנות לו מיתקן קטן מנייר כסף שישמש כמראה ויקפיץ את האור לתקרה. זה עובד לא רע אם עושים זאת נכון.
אם המצלמה איננה יודעת לקזז את החשיפה בעצמה (עוצמת המבזק יורדת לחצי בערך ואולי לפחות), אפשר ברוב המצלמות לעשות פיצוי חשיפה או עדיף, אם אפשר, פיצוי עוצמת הפלש.
יש לזכור לכוון את איזון הלובן (White Balance) למצב פלש, אחרת התמונות המתקבלות נוטות לגוון קר וכחלחל.
להלן שלוש דוגמאות שצולמו בתוך הבית עם פלש מוקפץ מהתקרה. התאורה נעימה ואחידה, אין צללים קשים. אפשר, אם רוצים (מה שלא נעשה בדוגמאות כאן) להוסיף תאורת צד שיוצרת קצת "עומק" על פני המצולמות. זווית ההבזקה נקבעה כך שייווצרו צללים קלים היוצרים את העומק הנדרש.
דוגמה ראשונה:

Model: NIKON D200 Exposure Time: 1/60sec F Number: 4 Max Aperture Value: 3 Focal Length: 70mm Exposure Program: Aperture priority Exposure Bias Value: 0 ISO Speed Ratings: 125 Metering Mode: Center Weighted Average White Balance: Manual white balance Flash: Strobe return light detected Focal Length In 35mm Film: 105 Date Taken: 2007:01:05 11:42:58 Color Space: sRGB

שניה:

Model: NIKON D200 Exposure Time: 1/60sec F Number: 2.8 Max Aperture Value: 1 Focal Length: 85mm Exposure Program: Aperture priority Exposure Bias Value: 0 ISO Speed Ratings: 125 Metering Mode: Center Weighted Average White Balance: Manual white balance Flash: Strobe return light detected Focal Length In 35mm Film: 127 Date Taken: 2007:05:19 11:03:08 Color Space: sRGB

שלישית:

Model: NIKON D200 Exposure Time: 1/60sec F Number: 2.8 Max Aperture Value: 3 Focal Length: 70mm Exposure Program: Aperture priority Exposure Bias Value: 0 ISO Speed Ratings: 125 Metering Mode: Center Weighted Average White Balance: Manual white balance Flash: Strobe return light detected Focal Length In 35mm Film: 105 Date Taken: 2007:05:19 11:05:16 Color Space: sRGB

מצד שני, ניתן להאיר את נושא הצילום בקיצוניות ההפוכה – אור נקודתי עז וזאת דווקא כדי ליצור צללים עמוקים ודרמה גדולה. יש למקם את נקודת ההארה (במקרה הזה טבעת ה LEDS, אבל אפשר גם מנורת ספוט הלוגן) בגובה המצולם. אם נאיר מזוית נמוכה, לא יהיה קל לשלוט בתוצאות ונדרש תירגול כדי ליצור את מה שאנו רוצים.