בסדרה זו אתאר טכניקות של צילומי פורטרט בתנאים ביתיים ממוצעים, לא צילומים בסטודיו משוכלל.
אין התייחסות בסדרה הזו לסוג המצלמה או למדיה עליה צולמו התמונות, למרות שכדי לקבל שליטה טובה בתוצאה, מצלמת SLR – פילם או דיגיטלית מומלצת יותר.
הסדרה תתאר צילומים שנעשים בבית או בסביבתו, עם האמצעים המצויים כמעט בידי כל אחד מאיתנו.
מה הם בעצם צילומי פורטרט?
נכתבו ספרים רבים בנושא והרשת מלאה מיליוני מילים שנכתבו על כך, אך אם אסכם את כולם – צילומי פורטרט הם בדרך כלל צילומים של פני אדם, באם הם ממלאים את כל הפריים או אם רק את חלקו.
ישנם מספר כללי יסוד לצילומי פורטרט ורצוי לעקוב אחריהם אם רוצים לקבל צילומים שיגרמו לנו נחת.
לכל אחד מבני האדם ישנם תוים אופייניים לו, וכידוע בעולם הצילום, כשאנו מתבוננים בצילום הכולל בני אדם, העיניים שלנו "טסות" קודם כל לפנים.
פני אדם הם כלים חזקים מאוד המשדרים לנו רבות על האדם: האם הוא כועס? האם הוא שמח? האם הוא טוב לב? האם הוא מנותק ואדיש? מגוון גדול של רגשות משודר מפנים של אדם ואנו בנויים לקלוט מגוון גדול זה ולפענחו (בתקווה שהפענוח יהיה נכון).
בנוסף לרגשות המשודרים מפני האדם (שפת הגוף שלו), הפנים גם משקפות במידה רבה את אישיותו.
בתכונות האלו משתמשים שחקני התיאטרון והקולנוע כדי להעביר לנו מסרים מהירים וישירים.
הבעות פנים שמתחלפות במהירות דורכות אותנו ובכלי הזה משתמשים השחקנים רבות.
כאשר אנו מצלמים פורטרט, לבד מהעברת המסר ותמונת האדם, ננסה לקלוט בעין המצלמה גם קצת מרגשותיו ואישיותו.
לכן, לפני שנתחיל בצילומים, נשוחח ארוכות עם המצולם כדי "לקלוט" את אופיו ואת הבעות פניו ואותן נשתדל להעביר בתמונות.
אחד מהתנאים הבסיסיים לקיום דיאלוג פורה בין הצלם לדוגמן הוא רכישת אמון. אנחנו נתכונן היטב לסדרת הצילום כדי שלא "נגמגם" בשעת הצילום, אם בשימוש בכלים ואם בהעמדת הנושא.
הצלם חייב לשלוט בסיטואציה. הוא מציב את הנושא, קובע את התאורה ומקיים דיאלוג נינוח עם המצולם על מנת להפיק את המרב מהסדרה. אם נתכונן מראש, הכל יזרום טוב יותר.
אין צורך לבקש למצולם לחייך או להביע כל הבעה אחרת. אם נרצה, נמצא את הדרך כיצד לגרום לו לחייך.
מבט ישיר לתוך המצלמה יוצר קירבה ולחץ עם הצופה, לפעמים זה טוב ולפעמים מזיק, לא תמיד זה נדרש. מבט מוטה לחלוטין יוצר ריחוק. נשתדל לחפש משהו באמצע. אני למשל מבקש מהמצולמים שלי בחלק מהמקרים להתבונן בכתף שלי.
הזויות בהן נשתמש לצילום – רצוי שתהיינה בגובה העיניים, כלומר לא נצלם הרבה מעל המצולם או מתחתיו, אלא אם אנחנו יודעים במדויק מה אנו רוצים להשיג.
לכל אדם ישנה א-סימטריה בפניו לכן, נחקור ונלמד את פניו על מנת למצוא את הצדדים ה"טובים" יותר.
חשוב מאוד - נקפיד על הרקע. רקע מלא בפרטים או בתאורה חריגה יסיח את דעת הצופה מהצילום. הרקע חייב להיות פשוט ו"נטול אישיות".
מרחק הצילום תלוי באורך המוקד של העדשה. מקובל שצילום פורטרטים נעשה עם עדשה באורך מוקד שבין 75-105 מ"מ (או שוות ערך במצלמות P&S דיגיטליות). ניתן לצלם פורטרטים גם בעדשות רחבות זוית יותר (50-60 מ"מ) וגם בעדשות ארוכות יותר (עד 135 מ"מ).
אם נצלם פורטרטים בעדשה רחבת זוית על מנת למלא את הפריים ניאלץ להתקרב לנושא המצולם ואז, בגלל המרחק הקצר נקבל עיוות פרספקטיבה (אף גדול, אוזניים קטנות). מצד שני, אם נצלם פורטרטים בעדשה טלסקופית, ארוכת מוקד, "נשטח" את פני המצולם. זו הסיבה שתחום אורכי המוקד המומלץ הינו כפי שהוא – הואיל והוא מכתיב את מרחק הצילום ויוצר לנו פרספקטיבה טבעית, בדומה למה שהעין שלנו רואה.
נשתדל לעבוד עם צמצם פתוח דיו כדי לזרוק מהתמונה פרטים לא רצויים, אך לא לגמרי פתוח הואיל ואיננו רוצים שרק ריס אחד בפני המצולם יהיה חד.
מצלמות P&S יותר בעייתיות במובן הזה הואיל ועומק השדה שהן יוצרות גדול מאוד (אורך המוקד האמיתי של העדשה הינו קצר מאוד) ואיתן נשתדל לצלם בצמצם המרבי וגם באורך מוקד ארוך ככל האפשר – עד לשווה ערך של 135 מ"מ במצלמות פילם. צמצם גדול ועדשה ארוכת מוקד יקטינו במעט את עומק השדה.
אחרי שעברנו על חלק מכללי היסוד, נגיע לחלק חשוב מאוד בצילום פורטרטים והוא התאורה.
בסטודיו מקצועי, יש לנו אמצעי תאורה רבים – עמודי תאורה חמה, מבזקים, מטריות תאורה, SOFT BOXES – שדואגות לפיזור מושלם של האור ובשילוב מספר אמצעים גם יחד.
אבל – הסדרה הזו תתאר כאמור אמצעים ביתיים של תאורה.
התאורה הפשוטה ביותר היא אור יום החודר מחלון. אין מדובר בשמש ישירה, אלא אור מפוזר המגיע מחלון, ממשיך ומתפזר בחדר ויוצר אור רך ואחיד למדי.
חלון צפוני עדיף למטרה הזו. נמקם את הנושא לא קרוב מדי לקיר שמאחור ונצלם.
הערה - כל תמונות הדוגמניות רק הוקטנו להעלאה ברשת ועברו החלקה קלה עם מסנן ריכוך תוכנתי – כפי שנעשה בדרך כלל בצילום פני דוגמניות.
בדוגמה הראשונה נראה כי האור המפוזר הגיע מחלון המכוסה בוילון כתום, הנושא, וכמוהו הרקע קצת מגוון בכתום, צבע חם שמוסיף לאוירה. האור מפוזר אבל הוא בעצם מגיע מכיוון אחד ולכן יוצר "עומק" על פני הדוגמנית:
בדוגמה השניה, לא היה וילון על החלון, ואור לבן, צפוני ורך נפל על פני הדוגמנית, גם כאן יצר האור עומק ותלת-מימד:
דוגמה נוספת לתאורה הרכה היוצרת תחושה ריאלית עם גווני העור הטבעיים:
ניתן לשלב שני מקורות אור, כפי שגם נראה בהמשך הסדרה, על מנת ליצור משחקי גוון ועומק רב יותר בפני הדוגמנית. בדוגמה הבאה השתמשתי באור חלון מכוסה חלקית בוילון הכתום מה שיצר את הרקע ה"חם" ובתאורת צד חצי נקודתית.
את התאורה הזו ניתן ליצור באמצעים שונים - נורת ספוט – הלוגן, נורת להט (שתיצור גוון אדמדם), פלש מוחלש, פנס ועוד. אני השתמשתי למטרה זו במקור אור שנגזר מלדים ((LEDS לבנים, המסודר בצורת טבעת והמשמש אותי לצילומי מאקרו.
ניתן לבנות לבד בקלות מתקן דומה לזה מלדים לבנים, סוללה וכמה נגדים והאור שהם מפיקים יש לו גוון "קריר", נוטה לכחול – מה ששיחק היטב לטובת התמונה הזו:
נוצר כאן טווח גוונים בין ה"קר" ל"חם" שמדגיש את הגוון הטבעי ואת יופייה של הנערה.
מרוק האור היה בערך בגובה הכתף של המצולמת, ויצר אזורים בהירים מאוד וכהים מאוד על המצולמת, מה שמחדד את הקונטרסט ואת האימפקט של התמונה.
בפרקים הבאים אדון בשיטות תאורה נוספות, בתוך הבית ומחוצה לו, וכן בכללים מה מותר ומה אסור לעשות בתאורה.
|
פורטל הצילום של טד בפייסבוק
