נתחיל בכלים - מצלמה, עדשה מתאימה, תאורה, רקע ורצוי מאוד חצובה.
מצלמה - מה שיש לנו, רצוי מאוד SLR או DSLR על מנת לשלוט במה שיותר פרמטרים בצילום.
עדשה - ב SLR מומלצת עדשה באורך מוקד שבין 85 ל 135 מ"מ. ב DSLR עם קרופ פקטור - נרד קצת באורך המוקד כדי שלא נצטרך להתרחק יתר על המידה - ונשתמש בעדשות בתחום שבין 60 ל 105 מ"מ.
צילום בעדשה רחבה מדי תחייב להתקרב לנושא המצולם, ואז עלולה הפרספקטיבה להיפגע. אנו עלולים לקבל אף גדול ואוזניים קטנות למשל, מחזה גרוטסקי למדי.
צילום בעדשה ארוכה מדי עלול ל"שטח" את פני המצולם, ולאבד את התחושה התלת ממדית של התמונה.
אני מצלם ב DSLR במספר עדשות - החל מעדשת ה 60 מ"מ צמצם 2.8 מאקרו של ניקון, המשך בעדשת זום 35-70 /2.8 שמאפשר משחק זום מסוים (בין 60-70 מ"מ). עדשה טובה מאוד לצילום פורטרטים היא ה 85 מ"מ צמצם 1.4, שמצטיינת בחדות מדהימה ובבוקה משובח, אבל גם עדשת ה 85/1.8 שעולה שליש תצלח לעניין.
עדשת ה 105 מ"מ F:2 של ניקון ממשפחת ה DC (Defocus Control) היא קצה הטווח השימושי ב DSLR לצלם פורטרטים. יתרונה הוא בצמצם הגדול שלה שמאפשר בידוד מהרקע, בבוקה הטוב ובשליטה בטשטוש בתמונה - לפני או אחרי נקודת הפוקוס. גם לקנון יש עדשות דומות.
עדשות אחרות בתחום אף הן מתאימות, אבל מומלץ בעלות צמצם מה שיותר גדול, על מנת להפריד את הדמות מהרקע ורצויה מאוד עדשה עם בוקה טוב בעלת עלי צמצם מעוגלים, ועדיפים תשעה עלים על שבעה.
כל עדשה מייצרת גוון קל משלה בתמונה בגלל הגוון של הציפויים של האלמנטים, ואם נכיר את העדשות שבידינו, נבחר את המתאימה למטרה המצולמת. לצילום נשים נבחר בעדשה שמותירה גוון חמים ולצילום גברים (קשוחים במיוחד...) נבחר בעדשה שמותירה גוונים קרים יותר.
התאורה יכולה להיות מגוונת - בין תאורת פלש מוחזר מקירות או מתקרה (יש לזכור שהאור החוזר מביא איתו את הגוון של התקרה, הקירות או הוילונות - שווה לנסות ולשחק עם האפשרויות השונות), לבין תאורת מספר פלשים עם "מטריות" פיזור, תאורת נורות ליבון למיניהן, אור יום מפוזר ורך ועוד.
השאיפה היא בדרך כלל ליצור דמות שאין בה צללים קשים. לצללים קשים בפניה של דמות מצולמת יש אימפקט שלילי על רגשותינו שדורך אותנו ולא תמיד מקנה לנו תחושה נעימה. ניתן, אם רוצים, דווקא ליצור צללים קשים להדגשת הדרמה והקונטורים המיוחדים של הדמות המצולמת.
צילום פורטרטים מזווית תחתונה (כלפי מעלה) יוצר צילום גרוטסקי ומוזר. הצילום הקלאסי נעשה בגובה העיניים, הדמות ממוקמת מוזזת טיפה מהמרכז ימינה או שמאלה.
מבט של המצולם לתוך המצלמה יוצר מגע אישי עם הצופה, מבט מוטה הצידה, לכיוון הנגדי מהמיקום (אם הזזנו טיפה ימינה, המצולם מביט שמאלה) יוצר ריחוק קל בין המצולם לצופה ומושך את הצופה לנתח וללמוד את הבעת פניו של המצולם. מבט ישיר לא מזמין תגובה כזו. תאורות צדדיות או עיליות מחזקות את רצוננו לנתח ולעיין בדמות. תאורה אחידה, ומבט של המצולם ישר למצלמה יוצר אינטימיות בין המצולם לצופה.
יש לזכור כי בצילום אנשים העין שלנו טסה קודם כל לעיניים של המצולם. חשוב ביותר למקד שהעיניים (או לפחות אחת) תצא חדה, אחרת הצילום יתמוטט, אלא אם יש בו אלמנט מושך יותר מעיניים שאותו אנו רוצים להדגיש - אבל זה כבר איננו צילום פורטרט.
העיניים ואח"כ ההבעה על הפנים הם הדברים החשובים ביותר אותם העין שלנו מחפשת כאשר רואים צילום של אדם.
לפני שאנחנו מצלמים פורטרט, נעצור לרגע, נתבונן היטב במצולם/ת ונראה מה הצד הטוב ומה הצד הפחות טוב בו או בה. אם אנו מכירים את האדם, אנו גם יודעים את אופיו. ננסה לבנות את הצילום כך שהוא יעביר את האופי במלואו. לשם כך ניעזר בתאורה קשה או מפוזרת, צללים או אור רך, צבע או ש"ל.
לגבי הרקע יש שתי אסכולות הפוכות. אחת מציעה שנבחר את הרקע ההפוך לאופי המשודר (רקע קשה לאדם עדין אופי, רקע חלומי ורך לאדם קשוח) להדגיש את ההבדל, או להפך, כדי שהדמות "תזרום" עם הרקע. זה מותר וגם זה.
יש לזכור שלעתים מה שאנחנו חשים כלפי אותו אדם שאנו מצלמים - איכשהו משתקף בניואנסים הקטנים של התמונה.
רצוי לצלם סדרה של תמונות בשינויי תאורה וזוויות צילום קטנות.
לעתים - מה שאנחנו חושבים בשעת הצילום - "הנה הזווית הנכונה" מסתבר כלא אופטימלי - ואחת מהתמונות האחרות שצילמנו בסדרה דווקא "עושה את זה".
תלתל סורר, קרן אור מהיכן שהוא, פריט לבוש חריג - כל אלה ועוד רבים אחרים יכולים להוסיף הרבה "שיק" לתמונה.
כמו בכל דבר - עם הנסיון מגיעה ההצלחה. |
פורטל הצילום של טד בפייסבוק
