אחת מהצרות הגדולות בצילום הוא טשטוש התמונה הנובע מתזוזה ורעידת היד בשעת הצילום.

ישנן מספר דרכים למניעת רעידות וטשטוש:
1. הפשוטה ביותר - חצובה. אם נתקין את המצלמה או את העדשה הגדולה עליה תלויה המצלמה על חצובה, ייעלמו רוב בעיות הטשטוש הנובעות מרעידה. לא יימנעו בעיות של אופטיקה לא תקינה, לא יימנעו בעיות של חוסר מיקוד – אבל בעיות רעידות יצטמצמו, אם לא ייעלמו כליל. הדרך הזו אמנם פשוטה אבל מסורבלת.
2. מערכת ג'ירוסקופית המותקנת סביב למצלמה. זהו פתרון מעולה אבל מסורבל ויקר מאוד.
3. מערכת ייצוב דיגיטלית – בה נעשית מניפולציה על התמונה באופן אלקטרוני. המנגנון הפשוט ביותר הוא חיישן שגדול במעט ממלבן האור הנופל עליו. תזוזה קלה אשר תסיט את מלבן האור ממרכז החיישן תפעיל מערכת אלקטרונית שתמרכז חזרה את המלבן במרכז. שיטה זו נפוצה מאוד במצלמות וידיאו והיא יעילה למדי. הואיל וממילא הרזולוציה המתקבלת ממצלמות וידיאו נמוכה משמעותית ממצלמות סטילס דיגיטליות, השפעת המניפולציה האלקטרונית לא כל כך ניכרת.
4. מערכת ייצוב אופטית הבנויה בעדשות או בחיישן. בעקרון, הפעולות דומות ואתאר כאן את המערכות הבנויות בעדשות.

מערכות אלו קרויות IS אצל קנון, VR אצל ניקון ו-OS אצל סיגמה. מנגנון הפעולה מאוד דומה והוא בנוי על אלמנט אופטי "צף" בתוך העדשה וחיישני תנועה הבנויים סביבו.
לשם דוגמה, אשתמש במבנה של עדשת ה 18-200 מ"מ של ניקון הבנויה כך:

Color Space: 65535

העדשה בנויה ממספר גדול של אלמנטים המסודרים בקבוצות זו מאחורי זו. הקבוצה האחראית לפעולת ה VR  ממוסגרת בצבע אדום. הקבוצה הזו יכולה לנוע בכל ארבעת הצירים על מנת לתקן את הסטיות הנובעות מרעידות כפי שנראה באיורים הבאים. כאשר מצלמים נושא (העיגול האדום) הוא מתקבל על החיישן או הסרט בדיוק במקומו:

Color Space: 65535

כעת, עשתה היד תזוזה לא רצויה. העדשה "יודעת" מהי תזוזה רצויה (איטית) ומהי תזוזה מרעידה, לא רצויה (תדר נמוך, אבל לא איטי). התוצאה שהיתה מתקבלת נראית כך:

Color Space: 65535

הנושא זז ממרכז הפריים (היה צריך להיות בנקודה הירוקה, אבל "טייל" לנקודה האדומה). בשבריר השניה של התזוזה, אם מנגנון ה VR מופעל, מגלים החיישנים את כיוון התנועה ומסיטים את אלמנטי ה VR ממקומם (במקרה הזה – טיפה למעלה) והתמונה חוזרת להיות ממוקדת במרכז החיישן, היכן שהיתה לפני הרעידה:

Color Space: 65535

זהו תיאור מאוד סכמטי והמערכת כמובן יותר מסובכת, אבל זהו העיקרון.
כמה יעילה המערכת הזו?
חוק האצבע הישן בצילום קובע שאם יש לנו ידיים נורמליות ואם נצלם בעדשת 100 מ"מ – המהירות המינימלית המותרת לצילום בלי לקבל טשטוש לא סביר היא 1/100 של שנייה. על DSLR הנושא קצת מסתבך בגלל הקרופ פקטור, אבל נניח זאת לרגע בצד.
מערכת ייצוב שכזו – הבנויה בתוך העדשה או סביב לחיישן מאפשרת צילום מהיד ב 2-3 סטופים של מהירות מתחת לזה. במקרה דנן, שני סטופים הם 1/25 של שנייה ושלושה סטופים הם בקירוב 1/12 של שנייה. כלומר, במקום לצלם ב 1/100 של שנייה, נוכל לצלם במהירות שבין 1/12-1/25 של שנייה.
המנגנון אפקטיבי מאוד בשימוש בעדשות ארוכות, שם צילום מהיד הוא מתכון וודאי לטשטוש. הדבר דומה גם אצל היצרנים האחרים, ויש רווח ניכר ביציבות התמונה.
מערכת ה VRII  החדשה של ניקון טוענת לרווח של 4 סטופים של מהירות – כלומר, מאפשרת צילום ב 1/6 שנייה מהיד עם עדשה של 100 מ"מ. בפועל, התוצאות לא רחוקות מזה, והיבול של תמונות חדות שצולמו במהירויות חשיפה נמוכות גדול מאשר מנגנון ה VR הרגיל.
 יש לזכור כי זה לא ימנע טשטוש של הנושא אם הוא יזוז, אלא רק את הרעידות של היד.
על מנת למנוע טשטוש שנובע מתנועת הנושא במצבי תאורה לקויים נדרשים לאיזו גבוה ו/או לעדשה מהירה (גדולת צמצם). במקום לצלם בעדשה עם צמצם 4 נצלם בצמצם 1.4 – ויש לנו רווח של שלושה סטופים. מהירות הצילום תעלה והטשטוש של התזוזה יימנע. מאידך, עדשה עם צמצם מרבי גדול יוצרת עומק שדה רדוד ואנו עלולים ליצור טשטוש בגלל פספוס המיקוד, שלא לדבר על עלויות של עדשה מהירה.
אם כך, נעלה איזו...אבל אז יופיע שלג. מלכוד 22...
הפתרון הוא שילוב של כל האלמנטים הללו בצורה נבונה – עדשה מהירה, אבל לא יתר על המידה, איזו גבוה אבל לא מוגזם ומנגנון ייצוב. זה יבטיח לנו תמונות עם חדות סבירה בתנאי תאורה לקויים.
ועוד עצה -  אם נבחר בעדשה קצרת מוקד (רחבת זווית) כדי לצלם בתנאי תאורה לקויים, מהירות הצילום המינימלית תהיה ממילא נמוכה, ואז אולי לא נזדקק לפתרונות שצוינו לעיל.
אני הגעתי בצילום זהיר לתוצאות טובות וחדות עם ה 12-24 מ"מ גם במהירויות חשיפה של 1/2 שנייה ביד בקתדרלה אפלולית, בלי VR ובלי להעלות איזו יתר על המידה.