|
במקום אחר באתר מצויה כתבה כיצד בודקים עדשה משומשת או עדשה שצנחה - לא עלינו - לרצפה.
בפורומים רבים חוזרת ונשאלת השאלה – כיצד בודקים עדשה חדשה לפני קנייה בחנות?
למה בכלל צריך לבדוק עדשה חדשה שקונים בחנות?
התשובות מגוונות וחלקן נכונות:
עדשה היא דבר יקר ודבר יקר בודקים – נכון.
בעדשה מודרנית יש אלקטרוניקה וחלקים נעים שעלולים להיות פגומים – נכון. לא תמיד בעלי החנות מאירים פנים למחליפים סדרתיים – נכון.
מישהו מביא לכם אותה מחו"ל, ואין צ'אנס להחליף – נכון.
ישנם הבדלים בין עותקים של עדשות – חצי נכון וארחיב מיד.
כשאנחנו נכנסים לחנות חשמל וקונים נגן DVD מתוחכם ב 800 ₪ או אפילו ב 2000 ₪ אנחנו לא בודקים אותו בחנות.
גם כשאנחנו קונים מסך LCD משוכלל לצפות בקולנוע ביתי שעולה עשרות אלפי שקלים אנחנו לא בודקים בחנות.
מדוע?
כי יש כתב אחריות ורוב היצרנים והחנויות אשר מכבדות את עצמן מכבדים גם את כתב האחריות.
במוצרי אלקטרוניקה ביתיים בדרך כלל ישנם שני מצבי עבודה – עובד או מת.
אין ויכוח עם החנות או היצרן על שני המצבים האלו.
ההבדלים בין מוצר תקין או לא תקין בדרך כלל ניכרים בצורה בולטת שכל אחד יכול לראות זאת, ולא רק מצב חי או מת. לעתים רחוקות ישנה טלויזיה שצידה האחד מואר הרבה יותר מצידה השני. קל לראות את זה.
רמקול ימני חזק בהרבה מהשמאלי (למרות שה BALANCE באמצע ומקור הקול אחיד) – ניתן לשמוע בקלות.
אף אחד לא בודק את נתוני היצרן עד הסוף.
מישהו מכם בדק את זוית הצפייה המכסימלית? מישהו מכם בדק את הבהירות של המסך? את הקונטרסט? את זמן התגובה - אולי זה לא 8 מ"ש אלא 14?
מישהו מכם בדק אם אכן מכונת הכביסה שלכם צורכת רק 1600 וואט במצב חיסכון ולא 2000?
רוצה לומר שאת רוב המוצרים היקרים שלנו אנחנו לא בודקים ומשווים לנתוני היצרן, אלא בודקים בעצם חי-מת.
ישנם בודדים היוצאים מן הכלל – הפריקים והמשוגעים לדבר שיש להם מד אור לבחינת צגים וכלים נוספים כדי לאשר או להכחיש את טענות יצרן המסך, אבל אלו מיעוט שבמיעוט.
בצילום יש משהו מעבר לזה. אנחנו עצמנו מועמדים למבחן, לא רק הציוד.
אם "נואשם" כי התמונה לא חדה בצד ימין נרצה להיות בטוחים שהציוד חף מפשע, למרות שסביר נשתמש בו כתירוץ.
או אולי – אם התמונה תמצא חן בעיני הצופים – ניקח לעצמנו את הקרדיט. אם לא – נאשים את הציוד...
מסתובב סיפור אורבאני נפוץ שישנם במספר מותגים הבדלים בין עותקים של עדשות. עותק אחד יכול להיות "לימון" וזה שלידו חד כתער.
יש מעט אמת מאחורי האגדה הזו.
לדעתי, הבדלים בין עותקים אין, אבל ישנן הבדלים בין סדרות ייצור שונות.
הבדלים במספרים סידוריים עוקבים יכולים לנבוע אך ורק מתקלה קשה - שקל מאוד לזהותה - העדשה מתה וגם זה קורה לפעמים.
אצוות (BATCH) שונות של ייצור אכן יכולות להשפיע על פרמטרים אופטיים מסוימים אצל יצרנים מסוימים.
כאשר מדברים על מחלה ספציפית של עדשה ספציפית של יצרן מסויים הכוונה היא, לפי הבנתי תהליכי ייצור, שלאותו יצרן היו כמה וכמה אצוות גרועות של אותה עדשה – מספיק שיוציאו את דיבת העדשה הזו.
רוב הסוחרים בעולם הצילום מכירים את תופעת ה"צלמים הפרימדונות" שמחפשים עדשה בציציותיה ומוצאים בה סיפורים שאיש לא רואה לבד מהם. הם בדרך כלל כבר לא מתווכחים איתם אלא נותנים להם עותק אחר (שאולי נפסל על ידי מישהו אחר) והרבה פעמים – מה שלא מוצא חן אצל ההוא ימצא חן אצל השני וחוזר חלילה...
אז מה עושים אם רוצים להרגיש יותר בטוח עם הקניה? קודם כל – ניקח את הכל בפרופורציה – הסבירות שנמצא עדשה גרועה קטנה מאוד. יש יותר סיפורים ממציאות - לקוח שנפל על עותק תקול יעשה רעש גדול שיהדהד יותר מ 1000 לקוחות שהכל בסדר אצלם.
נניח שיש לנו כמה דקות בחנות לבדוק את הסחורה, אז מה נבדוק?
1. כשבעל החנות לא יסתכל, נשקשק את העדשה בעדינות כדי לשמוע קולות רגילים ממנה ולא קליקים חשודים מדי.
2. נזרוק עין על תבריג המסנן שלא נחבט ועל צד הביונט שכל המגעים חדשים-נוצצים.
3. נרכיב על המצלמה ונראה שהמצלמה והעדשה "מדברות" זו עם זו. מערכת ה AF עובדת, המיקוד הידני עובד, מערכת הזום עובדת בלי מאמץ מיוחד ובלי קלות יתר. נקליק כמה תמונות לראות שהכל בסדר. חשוב לבדוק את הקלות/קושי של סיבוב טבעות הזום והפוקוס שיהיו בתחום ה"נורמלי".
4. כעת, ניזכר ב"פגמים" הספציפיים שבאנו בעצם לחפש. הפגמים יכולים להיות "רכות" יתר (מילה יפה לטשטוש) של העדשה באמצע או בשוליים, חוסר סימטריה בחדות בצדדים (צד ימין למשל חד מצד שמאל), האפלת פינות לא סימטרית ועוד כל מיני מרעין בישין שמפחידים אותנו בהם. לכל עדשה יש "אגדה" מאחוריה.
נקליק קצת מסביב ונראה האם היא לא נופלת לעולם האגדות של הדגם הזה. הטוב יהיה לעיין בתמונות במסך המחשב בחנות, אבל לא תמיד זה אפשרי, אז נעיין במסך המצלמה.
יש לזכור כי סיפורים רעים מתפשטים בקלות יתר.
מישהו באחד הפורומים הקים צעקות רמות על סדרה של עדשות אולטרא רחבות של יצרן צד ג' שלכולן ישנה האפלת פינות מזעזעת (וינטינג) ושלא כדאי לקנות אותן בארץ כי "הגיע משלוח דפוק" וכן הלאה.
בסוף הסתבר כי הצעקן, מבורות יתר, הרכיב על העדשות מסנן גבוה ולא רדוד כנדרש – וזה יצר את ההאפלה שעליה הזדעק. זהו סיפור די ישן, אבל אם נשאל מישהו חדש מה הוא יודע על העדשה הזו של היצרן ההוא – הוא יגיד לכם – האפלת פינות. בגלל טיפש אחד נדבקה לעדשה הזו סטיגמה לעולם ועד, למרות שחזר בו בפומבי.
באופן כללי, ליצרני צד ג' (סיגמה, טמרון, טוקינה וכ"ו) יותר סיפורים אורבניים על הבדלים בעותקים. יתכן כי ביקורת האיכות פחות קפדנית, יתכן וישנן אצוות ייצור שמרכיבי הזכוכית לא בדיוק זהים ב 100%.
ליצרנים המקוריים – ניקון, קנון, פנטקס, אולימפוס, צייס וכ"ו ביקורת איכות קפדנית מאוד, אבל גם אצלם ישנה לעתים בעייה של אצוות.
יש לזכור כי מרב הסיפורים מוגזמים בעליל. יש גם לזכור כי מדרך הטבע אין שתי עדשות זהות בדיוק, גם אם נוצרו באותה סדרה אבל ההבדלים ביניהן יהיו זעירים.
אני נוטה לבדוק את החדות במרכז הפריים בהגדלה במצלמה. אני קונה מחנות שניתן להחליף. אם התמונה בחנות חדה באמצע הפריים ובבית גיליתי שבשוליים היא סובלת מסיפור אורבני, אני בודק את עצמי שוב. בדרך כלל הסיפור האורבני נעלם לו בבדיקה השניה...
אם חבר יביא לכם מציאה מחנות בכפר כלשהו בתאילנד – אתם שמים את כספכם על קרן הצבי.
קנייה ממקור אמין היא התנאי היחידי החשוב בעיני.
אבל - לעתים מוצאים שהעדשה בסדר, המצלמה בסדר אבל התמונות לא חדות. הכיצד?
אחת מהן, או שתיהן, לא מכוילות כהלכה, או זו כלפי זו.
במצלמות החדשות ניתן לכייל לבד – אבל זה מסוכן אם לא ממש מתמצאים בחומר.
הטוב ביותר – לתת למעבדה אמינה לכיול.
אפשר להוסיף עוד ועוד דברים שיפחידו את עצמנו מקניית עדשה. אין ממה לחשוש – מיצרן אמין נקבל סחורה טובה באחריות. לפעמים נצטרך לבחור את העגבניה היפה ביותר לסלט – אבל גם תהליך הבחירה הוא כיפי לפעמים ואחרי הכל, כולן עגבניות...
|
פורטל הצילום של טד בפייסבוק
