העדשה הזו הושאלה לי למבחן על ידי ABS (יבואני עדשות צייס לארץ) בתודה.
היתה בי סקרנות גדולה לבחון עדשות אלו בעקבות הציונים הטובים שהן מקבלות בעולם.
צייס היא יצרנית ידועה של ציוד אופטי כבר למעלה מ 100 שנה – מצלמות, עדשות, טלסקופים, משקפות, משקפיים ועוד.
בשנים האחרונות החלה צייס, על מנת להרחיב את כר פעולתה, לייצר עדשות עבור חברות אחרות.
בין הראשונות שצייס יצרה עבורה עדשות היתה סוני ואחריה היא החלה לייצר עדשות עבור ניקון, קנון, פנטקס ועוד.
עד לפני זמן קצר (כמה חודשים לפני כתיבת דו"ח זה) יצרה צייס עבור ניקון עדשות ידניות מלאות (AI) שלא כללו אלקטרוניקה בעדשה ולא תקשרו עם המצלמה, בדיוק כפי שעושות עדשות ניקון הישנות מאוד.
לפני מספר חודשים החליטה צייס להוסיף צ''יפ ומגעים בעדשות, כך שהשליטה בצמצם נעשית מהמצלמה וישנה תקשורת נתונים מלאה בין העדשה לגוף המצלמה.
כל עדשות צייס המיוצרות לניקון אינן עדשות אוטו פוקוס, וגם העדשות הכוללות צ''יפ דורשות מהמשתמש בהן למקד ידנית.
לי זו אינה בעיה כלל, כי 30 שנים מחיי הצילומיים מיקדתי ביד, ועד עצם היום הזה אני עושה כך עם מספר עדשות ידניות עתיקות של ניקון שאני אוהב את ביצועיהן האופטיים.
למעשה, אין בעיה בכלל כי בנקודת הפוקוס, נדלקת הנקודה העגולה בעינית וקל להגיע לפוקוס בקלות.
תשאלו – האם אפשר למקד ידנית גם סצנה דינאמית?
בוודאי. כיצד צולמו אירועי הספורט של העבר אם לא על ידי מיקוד ידני מהיר?
העדשה במבחן קרויה Zeiss Distagon T* 21mm F/2.8 ZF.2 – כאשר הסיומת ZF מצביעה על גרסת ניקון וה "2" מצביע על הגרסה עם המגעים החשמליים.
יש לצייס עדשות כאלו עם מגעים חשמליים גם ליצרנים המובילים האחרים (קנון, פנטקס ועוד).
כך נראית העדשה:


כאשר לוקחים אותה ביד, המחשבה הראשונה שעולה על הדעת – אין בה שום דבר פלסטי. זו עדשה כבדה למדי, גדולה למדי, מתכתית עם גימור מושלם.
טבעת הפוקוס שלה מגיבה בצורה חלקה ומשיית לחלוטין. לא מרגישים כלל את המנגנון ההליקואידי של הפוקוס.
רק מלהחזיק אותה ביד מתעוררת תחושת כבוד למבנה של העדשה הזו.
אחרי הרבה עדשות שעברו אצלי במבחנים, זו אחת שנותנת לצלם מנוסה תחושה של כלי עבודה רציני.
הואיל ויש לי באוסף עדשה עתיקה וחבוטה של ניקון עם אורך מוקד דומה – 20 מ"מ ועם צמצם מרבי של 2.8 – בדומה לעדשה הזו, השוויתי במבחן גם את ביצועי העדשות.
העדשה של ניקון היא AF, קטנה וקלה בהרבה מעדשת צייס הזו ושימשה אותי כמה פעמים כשהייתי צריך עדשה קלת משקל ורחבת ראייה.
העדשה של הצייס הורכבה על מצלמת ה D700 שלי בצורה הדוקה. עדשות אחרות יוצרות לפעמים קצת טולרנס בחיבור ויכולות לנוע מרחק זעיר על הביונט – לא זו.
העדשה מוקפדת במבנה המכני שלה כמו במבנה האופטי.
צייס לא מפרסמת על העדשה הרבה נתונים טכניים, והברושור הנלווה אליה הוא ממש קטנטן.
להלן המפרט הטכני שלה:


ניתן מיד לראות את הסיבוך האופטי שמלווה את העדשה הזו – 16 אלמנטים ב 13 קבוצות. העדשה המקבילה של ניקון לשם השוואה מכילה רק 12 אלמנטים ב 9 קבוצות.
העדשה שוקלת 600 גרם (העדשה של ניקון שוקלת 270 גרם - פחות מחצי, למרות שהיא אוטו פוקוס).
לעדשה 9 עלים מעוגלים בצמצם (לניקון 7 ישרים) וקוטר המסנן המתאים לה הוא 82 מ"מ (לעדשה של ניקון קוטר המסנן הוא של 62 מ"מ).
אורך העדשה 109 מ"מ ושל ניקון 69 מ"מ.
הבניה האיכותית, הסיבוך האופטי והשם צייס מכתיב לעדשה מחיר גבוה מאוד – כ 1730 דולר לגרסה עם המגעים (1490 דולר לגרסה נטולת המגעים) כאשר הגרסה של ניקון עולה 540-570 דולר בלבד.
ההבדל ביניהן במחיר הוא עצום, אבל האם הוא מוצדק?
את זאת נראה מיד, אך אין ספק שזו אינה "עדשת קיט" זולה על כל המשתמע מכך.
העדשה משחזרת את הצבעים בצורה נייטרלית עם נטייה קטנה לחמימות:


למרות המבנה האופטי המסובך והודות למבנה הצמצם, לעדשה יש בוקה טוב. יש לזכור כי בוקה טוב הוא לא חלק מהתכונות הנפוצות בעדשות רחבות זוית. ראו את חורי הגדר בצילום בצמצם 4:


העדשה הזו מראה כלל ישן שאיכות הבוקה הטובה ביותר איננה דווקא בצמצם הפתוח לרווחה, למרות שהוא עגול – כי אז נכנסים למשחק השוליים הפחות טובים של העדשה.
איכות הבוקה בצמצם 2.8 טובה – כי אם נחפש שוליים חדים של אלמנטים אחוריים מחוץ לפוקוס – לא ממש נמצא - וזה טוב:


העדשה מתמודדת היטב עם אור אחורי עז:


אבל, אם השמש נלכדת בפריים בזוית לא טובה ובלי סך שמש – מתקבל הבהק בולט מאוד (פלייר). למען גילוי נאות, העדשה מגיעה עם סך שמש ואיתו כמות ההבהק העקיף הופכת לאפס. הנה ההבהק ללא סך השמש:


העדשה נטולת עיוותים באופן מעשי. לא גיליתי לה עיוותי מרחב (חבית, כרית מחטים) בצורה שנראית לעין, וזה מאוד מפתיע בהתחשב בזוית הרחבה שהיא מציגה.
בנוסף, גם לא מצאתי עיוותי צבע משמעותיים איתה. עיוותי הצבע היחידים שהיא מציגה הם עיוותים לונגיטודינאליים (לעומק הפריים) ולא עיוותים לטראליים (הילות צבעוניות בשוליים):


זה מראה על המבנה המדויק והמוקפד שלה.
ניתן לצלם עם העדשה הזו ממש מקרוב – ממרחק של 22 ס"מ ולקבל הגדלה של 0.2 – זה לא ממש מאקרו, אבל ניתן ליצור בעזרת תכונה זו אפקטים מעניינים:


המיקרו קונטרסט שהיא משחזרת מעולה:


לעדשה יש מעט מאוד האפלת פינות בצמצם פתוח לרווחה, והיא מתנהגת כמו העדשות רחבות הזוית האחרות ויוצרת שמיים כחולים – עמוקים בצידי התמונה. לו היתה האפלת פינות ניכרת לעין - היינו רואים אותה גם בפינות האחרות:


החדות שלה במרחק קצר בצמצם פתוח לרווחה מצוינת:


החדות שלה במרחק קצר בצמצם סגור בסטופ (4) מעולה:


ולשם השוואה, חדות ה 20/2.8 של ניקון בטווח קצר בצמצם פתוח:


ובצמצם סגור בסטופ (4):


יש יתרון קל לעדשת צייס בחדות בצילום ממרחק קצר.
גם בצילום למרחוק עדשת הצייס חדה יותר בצמצם פתוח לרווחה:


עדשת ניקון בצמצם פתוח בטווח הארוך:


ניתן לראות כי הגוונים של עדשה חמים קצת יותר מהגוונים של עדשת ניקון (גוון השער).
הנוקאאוט שעדשת צייס נותנת לעדשת ניקון קורה דווקא בשולי התמונה (בצדדים). עדשת ניקון בצמצמים גדולים פשוט לא חדה בשולי התמונה וממש לא חדה בפינות.
צייס:


ניקון:


נקל לראות את ההבדל.
להלן טבל סיכום הממצאים: