כרגע נמצאות ברשותי שתי עדשות פריים משובחות בטווח הנורמלי, האחת היא הסיגמא 50 מ"מf1.4 והאחרת היא הזייס המקבילה באותו אורך המוקד והצמצם. עם שתי עדשות דוגמת אלו שעמדו לרשותי קשה לעמוד בפתוי ולא לערוך השוואה בניהן.
כבר ממבט ראשון אפשר להבחין בהבדלי הגודל והנפח שהן תופסות ביחס למצלמה. הסיגמא שוקלת 535 גר'' וקוטר פילטר 77 בעוד שהזייס לעומתה שוקלת 330 גר'' ובעלת קוטר פילטר 58. לגודל ולמשקל כמובן יש השלכות ישירות ביחס לאיזון שבין העדשה למצלמה. הזייס מתאזנת היטב על מצלמות DX דוגמת D7000. נוחות השימוש ושיווי המשקל שלה הופכים את חוויית הצילום למהנה ואף קלילה כנגד תותח מתכת קטן בדמות הניקון 24-70מ"מ למשל. הסיגמא לעומתה מרגישה טוב על מצלמות FF עד כדי כך שרבים מעדיפים אותה כעדשת All-around.
יתרה מכך, לסיגמא יש מנגנון פוקוס אוטומטי לעומת הזייס המתמקדת באופן ידני בלבד. טבעות הפוקוס של שתי העדשות נחשבות לטובות וגם נוחות לשימוש, אם כי לזייס ישנו טווח סיבוב במעלות רחב יותר המגיע עם תחושה סיבוב נמוך כחמאה. בקיצור הטבעת נעימה יותר לשימוש על אף שגם זו של הסיגמא אינה קוטלת קנים.

לאחר שהרכבתי את העדשות על המצלמה יכולתי מיד להבחין כי ההבדל אינו מסתכם בגודל ובמשקל בלבד. למעשה כבר מהקליק הראשון, וללא כל קשר לאיכות התמונה, נקל להבחין בהבדל. התרשמות הראשונה היא שאורך המוקד האמיתי של הזייס הוא  51.7 מ"מ בעוד זה של בסיגמא בכלל מתקרב 45מ"מ. במילים אחרות, זווית הראייה המתקבלת מהסיגמא הוא º46.8 ואילו אצל הזייס לעומת זאת, טווח הראייה הוא º45.4. טווח קטן או גדול אולם כזה המחייב את הצלם להתקרב או להתרחק קצת יותר ועל כך בהמשך.

לפני שאכנס לעובי הקורה ואשווה בין העדשות חשוב לי לציין כי בכוונתי להינמנע מלהתייחס לגרפים ו/או לנתונים טכנים נוספים שאין בהן להוסיף לצלם בשטח או בסטודיו מאחר והמבחנים הללו נוטים להציג שוניות רבה הן ביחס לנתונים והן ביחס לתנאי המדידה. לא אחת אפשר להיתקל במצבים בהן לעדשות יש את אותן הקווים על גרף MTF אך העדשות במקרה או שלא במקרה יפיקו תמונה שונה לחלוטין מרעותה שנלקחה באותן התנאים. העובדה היא שכל הטבלאות והגרפים הן ניסיון לפשט את אופיה של עדשה נתונה ובכל זאת, בדיוק כמו עם בני-אדם עם אישיות מגובשת אין באפשרות גרפים למיניהם להעניק לנו תמונה מלאה ואפילו חלקית לגבי אופיה של עדשה. לכן, המבחן הטוב ביותר הוא המבחן שבשטח וככל שיש יותר תמונות שצולמו במגוון של תנאים הרי זה משובח. או אז, נוכל לטעום משהו מאופיה של עדשה נתונה. לכן, מי שמתעניין במבחנים יותר טכנים שנעשו בתנאים מבוקרים ומחמירים אולי כדאי להפסיק כאן ולחפש את מבוקשתו במקום אחר בסייבר.  

בין אם זו אקסיומה או כרונולוגיה נהוג להתחיל את ההשוואה בצילומים בצמצם הפתוח ביותר ומה טבעי יותר במקרה של עדשות עם צמצם פתוח להתחיל בצילום פורטרייט עם רקע אחורי ובתנאים של תאורת בית או סטודיו.

צולם עם סיגמא 50 מ"מ:

 

צולם עם זייס 50 מ"מ

 

בנקל אפשר להבחין בהבדלי אורך המוקד בין הזייס ביחס הסיגמא המודגש ביתר בפרט עם מצלמה בפורמט DX, אז הפער הוא  67 מ"מ לעומת 77 מ"מ עם הזייס.

חדות: בקרופ של 100% ניתן להבחין כי לסיגמא יש יתרון קל על פני הזייס המקבילה בצמצם הפתוח ביותר ככל הנראה בגלל שהתכנון האופטי של הסיגמא כולל אלמטים שאפשר למצוא בעדשות מהדור הדיגיטאלי לעומת הפורמולה של הזייס שפותחה אי-שם בשנות התשעים לגרסת CONTAX במקור ועוד לפני העידן הדיגיטלי. למיותר לציין שטרם הפרצה הגדולה בתחום האופטיקה בעידן הדיגיטלי לא היו בנמצא אלמטים אספריים ואי-סמטריים חלקיים כפי למצוא בגרסאות המודרניות של החברות המובילות.

דבר נוסף שכדאי להבחין נוגע להתנהגות הבוקה. אמנם הפורטרטים של הילד המתוק שבדיוק הרוויח עוגייה וביושר חושפים טפח אך במשנהו מסתירים יותר מטפחיים. האתגר היה למצוא סיטואציות עם רקעים בהם אפשר להכשיל את הבוקה, בדומה לדבר מה ברקע העשוי למשוך את תשומת הלב מהנושא המצולם אשר בפוקוס. בשני הצילומים למטה הפוקוס הוא על הנזירה שבשחור משמאל.

צולם עם זייס צמצם 1.4

 

צולם עם סיגמא 1.4

 

קל להבחין שטשטוש קבוצת האנשים באמצע התמונה שצולמה עם הזייס אינו מגובש מספיק, פחות רוגע ועם צבעי רקע המושכים את העין. הבוקה של הסיגמא לעומת זאת נראה לטעמי יותר נעים, מגובש ואינו מסיט את העיין מהדמות שבפוקוס. דבר נוסף שמשך את תשומת ליבי הוא שהסיגמא נראית בהירה במקצת אולי בשליש הסטופ ביחס לזייס, לפחות בצמצם הפתוח.

מדוע הבדל זה בבוקה? הרי לזייס יש ארסנל עדשות אחרות המפיקות בוקה לא פחות ממעולה ובצמצמים הפתוחים ביותר. בכדי לענות על שאלה זו הרצתי מבחן לבדיקת הקונטרסט בצמצם הפתוח ביותר (F1.4) ובתנאים אכזרים של תאורת רחוב בגוון צהבהב לאורך הסימטה בשעה שהשמיים נצבעו בשחור.

סיגמא 50מ"מ צמצם 1.4

 

זייס 50מ"מ צמצם 1.4

 

הפוקוס הוא על שערי הברזל משמאל. שתי העדשות מצליחות לשחזר את הצבע בצורה הקרובה למציאות אבל אלו הצבעים של הזייס שבולטים יותר לעיין כסוג של POP OUT המזכיר במידת מה את סימן ההיכר של עדשות תוצרת לייקה דווקא. אולם כפי שראינו לעיל קונטרסט טוב ומודגש מן הסתם אינו תורם לבוקה הרמוני עם רקע רגוע שאינו מושך את העניין.

עולה השאלה האם בסגירת סטופ או יותר נשיג שיפור? כעקרון התשובה חיובית. להתרשמותי היתה זו הסיגמא שהציגה שיפור ניכר גם בחדות וגם ברקע. הצבעים הופכים לחיים יותר, הבוהקה כהרגלו משתלב היטב והחדות כמובן קופצת פלאים. גם אצל הזייס מצאתי מקצה שיפורים אך אלו בטלים בהשוואה לסיגמא.

סיגמא צמצם 1.4

 

סיגמא צמצם F2.0

 

מרקע מובדל כפי שניתן להתרשם בצמצם F1.4 קיבלנו ''רקע תומך'' המחזק את הקשר בין הדמות לסביבתו. מכאן, אפשר לראות שעם שימוש נכון בצמצמים קיימת אפשרות בחירה לסוג הרקע העדיף מבחינתו של הצלם. בהחלט יתרון לסיגמא אותו לא מצאתי בזייס המקבילה.

האם מגמה זו תימשך במידה ונסגור סטופ נוסף ל 2.8? כאן נכונה לנו הפתעה.

סיגמא צמצם F2.8

 

זייס צמצם F2.8

 

קל לראות שהזייס נמצאת בטווח בו היא במטיבה. הצבעים פורצים החוצה בגוונים עזים יותר ומעניקים מלאות לתמונה בזמן שהסיגמא שומרת על גוון מאופק וקריר קמעה. מנקודה זו, או אם לדייק מצמצם 2.5F, הקונטרסט של הזייס בא לידי ביטוי מלא ומשתלב היטב עם הרקע המטושטש מאחור. יתרה מכך, שמתי לב כי מצמצם זה הזייס גם נוטה להיות יותר בהירה מהסיגמא בחצי עד שני שליש הסטופ לערך.

דוגמאות של צילומי רחוב באותו הצמצם.

סיגמא צמצם F2.8

 

זייס צמצם F2.8

 

ועוד אחת של זייס F2.8

המיקרו-קונטרסט של הזייס מתגלה במלאו הדרו. זוהי ללא ספק ה Sweet Spot של העדשה. הדוגמא המקבילה בסיגמא לא מצליחה לשחזר את תחושת התלת-ממדיות שהיא סימן ההיכר של זייס. שימו לב להבדלים בין הרקעים של בתי המלון המרוחקים. אצל הזייס הרקע המרוחק יוצא מטושטש יותר, עדות למעבר אחיד והרמוני בין אזור הפוקוס לטשטוש המדורג.

הבדלי הבהירות בין שתי העדשות מצטמצמים בצמצם F4 לכשליש הסטופ במקרה הטוב. טישטוש הרקע באופן מדורג ומראה ההאלמנטים שבפוקוס הקופצים מן המסך עדיין בא לידי ביטוי אם כי לתחושתי באופן פחות מודגש מצמצם F2.8. הסיגמא שומרת על צבעים קרירים ומאופקים. בצמצם זה יהיה קשה להבדיל בינה לבין עדשת קייט עם אותו הצמצם.

סיגמא צמצם F4

 

זייס צמצם F4

 

בסגירת צמצם נוספת היינו מצפים שהפער יישמר. הזייס אמנם מבדילה את עצמה באמצעות מארג צבעים מושך-עיין לעומת המארג המאופק של סיגמא לאורך כל הצמצמים כמעט. אולם מצמצם זה מתחיל מהפך זוטא בו הסיגמא שבה לבימה בחמת זעם. בשתי התמונות לעיל הפוקוס הנו על אינסוף.

סיגמא צמצם F5.6

 

זייס צמצם F5.6

 

הזייס עדיין בשליש הסטופ יותר בהירה (חבל שלא ניתן להעלות את ההיסטוגרמה), אולם הצבעים של הסיגמא איכשהו השתדרגו בערוץ הסגול בפרט. בנוסף, ואולי שלא במפתיע, החדות שלה בטווח האינסוף היא טובה ועושה רושם שאף עולה על זו של מתחרתה.

קרופ של 100% למרחק אינסוף.

סיגמא F5.6 – קרופ 100

 

זייס F5.6 – קרופ 100

 

כאשר נקודת הפוקוס היא במרחק של מטרים ספורים הזייס עדיין שומרת על יתרונה.

סיגמא F5.6 – פוקוס קרוב יחסית.

 

זייס צמצם 5.6 – פוקוס למרחק מטרים בודדים

 

קל להבחין כי המעבר בין הנושא שפוקוס לטשטוש מאחור הוא הרבה יותר נעים אצל הזייס והמחשה אפקטיבית וממרחק קרוב יותר אפשר לראות כאן, זייס צמצם 5.6 – פוקוס למרחק קצר

 

 האם המגמה תימשך במידה ונסגור צמצם בסטופ נוסף ל F8 למשל?

כאן השוניות כמעט ונעלמת. שתי העדשות יכולות להיות חדות גם למרחק אינסוף. השוני היחידי הוא שאצל הסיגמא מצאתי כי הנטייה הקלה לערוץ הסגול בלטת בעוד שאצל הזייס הנטייה היא לערוץ הכחול דווקא.

סיגמא צמצם F8

 

זייס צמצם F8

 

מנקודה זו כבר לא ראיתי טעם להמשיך בהשוואות מצמצם F11 ומעבר היכן שההבדלים הופכים למינורים ותופעת העקיפה מתחילה לבלוט.

לפני שאגיע לחלק המסכם אני מוצא מקום לזרוק מעט אור על ההיסטוריה מאחורי העדשות שבמבחן ההשוואה.

סיגמא החלה את דרכה כמי שביקשה להציע תחליפים זולים יותר לעדשות של החברות היפאניות ששלטו ושולטים בכיפה. מטרתה המוצהרת היא להציע עדשות משועתקות במחירים אטרקטיבים יותר מהמקור, אך בבד ובבד לאור האילוצים שכפתה סיגמא על מהנדסיה לא ניתן היה לצפות שאיכות המשועתקות תשתווה לאלו של המקור. יחד עם זאת סיגמא לעיתים שיחררה את הרסן, הפחיתה את האילוצים והעניקה יותר חופש פעולה למנהדסי האופטיקה לפתח מספר עדשות יחודיות שלא למטרת שעתוק אם כי עדשות שכבודם במקומם. זכורים במיוחד עדשת המאקרו 150/2.8, הירוקה האימתנית  200-500mm f/2.8 וגם הסיגמא 50/1.4 HSM אותה סקרתי מוצאת את מקומה ברשימה האקסלוסיבית של העדשות היחודיות ממשפחת הסיגמא. למהנדסים שעסקו בתכנון העדשה הוענק דרור איך וכיצד לצייר תמונה כפי שראו בדמיונם ומנקודת השקפתם. השקפה המבוססת על הפילוסופיה על היפאנית עם הצורות המגובשות של קליגרפיה מגובשת וצבעים מאופקים.
הזייס פלאנאר 50/1.4 שורשיה נעוצים עמוק בהיסטוריה של עולם האופטיקה שתחילתה בסוף המאה ה-19 עת הממציא פול רודולף רשם פטנט אופטי בשנת 1896 תחת השם ''פלאנר''. כמובן שמאז התכנון הראשוני של רודולף עברו הרבה מים עד לדרך תכנונה של העדשה המהירה ביותר אי-פעם הפלאנר 50/0.7 האגדתית ששימשה את הבמאי סטנלי קובריק בסרטו "בארי לנדון" ועד לגרסאות הפלאנר של ימינו. הנוסחה הסימטרית של הפלאנאר שבמבחן בדומה לעדשה מסוף המאה ה-19מקורה בתכנון דור קודם של עדשות מבוסס על פיתוחים מתחום האופטיקה מהתקופה שלפני דור העדשות העכשווי הכולל פרצות דרך בפיתוח אלמנטים אספריים, אי-סמטריים חלקיים ומבלי להזכיר זכוכיות אקזוטיות שפיתוחם התאפשר הודות להתקדמות נחשונית בפיתוח חומרים כימיים יחודים. במשך שנים הנוסחה של הפלאנר היתה קלף מנצח עד לשלב כלשהו בסוף שנות השמונים עת מתחרתה המושבעת של זייס, חברת לייקה שברה מחסום שלכאורה נחשב בזמנו לבלתי עבי וסטתה מהתכנון השמרני הסימטרי ואימצה את טכניקת המשטחים האספריים בעוד שמנהדסי שקרל זייס באוברקוצ''ן העדיפו למקד את מרצם בפיתוח עדשות חדות החל מצמצם f2.0 ו f2.8 הנחשבות לפחות מאתגרות לתכנון. פיתוח עדשות בצמצמים דוגמת f1.4 כרוכים בחיפוש יגע אחר פתרונות לשלל של סיבוכים כגון חדות, הילות צבע, שולים רכים, עיוותי מרחב וכיוב. רק עם התקדמות כוח המיחשוב ודור חדש של משטחים אקזוטיים הצליחו בלייקה לפחות לפתח עדשות צמצם פתוח שבאפשרותם להתגבר על חלק ניכר מהתופעות שתוארו לעיל. אצל זייס אנו עדים למגמה מקבילה רק בשנתיים האחרונות עם הופעתם של הדיסטגון 35/1.4 והדיסטגון 25/2 העומדת בפתח. הפיתוחים האחרונים אולי מאפשרים לזייס את האפשרות, התיאורטית לפחות, לפתח עדשה באורך מוקד 50מ"מ העשויה אף להתחרות ראש בראש עם הסומילוקס האגדתית בגרסת ה ASPH של לייקה. עד אז נותר לחכות ולראות.  

מה בסיכומו של דבר?

מבלי להיכנס לפרטים היותר טכניים של העדשות באפשר למצוא במבחנים מבוקרים ברחבי הרשת,  אוכל בבטחון לומר שלהתרשמותי כצלם, המדובר הוא בשתי חיות שונות, ולגמרי!

לכל עדשה יש את האופי המאפיין אותה בדיוק כפי שלצייר יש את סגנון יחודי אותו הוא פיתח במרוצת השנים. אפשר להשוות את הסיגמא עם ציוריו של הצייר היפני מייאגווה איסשו בן תקופת אדו שהרבה לצייר שחקני קאבוקי, גיישות ואף סנציות ארוטיות. הדגש בציוריו היה על צורתה של הדמות באמצעות משיכה הרמונית של המכחול העשוי להזכיר במידת מה את הבוקה המגובש של הסיגמא. וכמו הצבעים המזכירים לי את הסיגמא, ציוריו מצטיינים בצבעים קרירים ומאופקים. את הפלאנאר של הזייס אפשר אולי להשוות יותר לצייר ההולנדי בן המאה ה-17 יאן ורמיר אשר נודע כצייר חזותי שהקפיד לצייר את הפרטים הקטנים ביותר בדיוק רב תוך שימוש בטכניקה מיוחדת. בדרך זו הוא הצליח להפיח חיים בדמויותיו כאילו ועוד רגע הם עומדים לקפוץ היישר מתוך מסגרת הציור בדומה לאשליית התלת-מימד המזוהה עם הזייס והצבעים הבוהקים שלה. 

במבחן השוואה זה עמדו שתי עדשות שהמשותף בינהן הוא לכאורה אורך המוקד וטווח הצמצם. המציאות הוכיחה שהמספרים הללו של 50מ"מ ו F1.4 הן לא יותר מאינדיקציות לממוצע כלשהו. אורך המוקד האפקטיבי של הזייס על גוף קרופ תוצרת ניקון מגיע ל 77.5מ"מ ואילו של הסיגמא 67.5מ"מ. בהחלט פער לא קטן. מצאתי כי בצמצם כf1.4 לסיגמא יש יתרון של שליש הסטופ בבהירות ואילו בצמצם f4 יתרון הבהירות קופץ לצד של הזייס שכבר מגיע לכדי שני שליש הסטופ (ישנם אף דיווחים על סטופ שלם).

אולם עיקר העיקרים מצוי בנקודות התפקוד האופטימליות של העדשות. אצל הסיגמא מצאתי את הצמצמים הפתוחים ביותר וצמצם f2 בפרט כנקודות האטרקטיביות שלה, מה שהופך אותה לעדשה אידיאלית לפורטרטים או הפרדה ושילוב הסובייקט שבפוקוס עם הרקע המצוי במסגרת התמונה. הזייס במצבים דומים נוטה לסבול מעודף קונטרסט ורגישות לאור. המצב כמובן מתהפך כאשר מכוונים לצמצמים f2.5  - f4 או אז הזייס מתגלה כעדשה קלאסית לצילומי רחוב ופורטרטים בהם הסביבה משמשת כתחליף לרקעים שאפשר למצוא בסטודיו. עד כמה שזה עשוי להישמע מפתיע, שתי העדשות טוב גם לצילומי נופים כאשר הפוקוס הוא לאינסוף.

ומה בתוצאה הסופית?

מאחר ומדובר בשתי עדשות בעלי אופי מנוגד אחת לשניה ועל כן לא יהיה זה הוגן מצידי לחלק ציונים או לרמוז מי טובה יותר. כל צלם וההעדפות שלו. לטעמי התועלת של שניהן יחדיו גדולה יותר מהתועלת של שתי עדשות בעלי אורכי מוקד שונים המיועדים לאותה המטרה כגון 50ממ ו 85ממ של סיגמא או המקבילות מתוצרת קרל זייס.

וזוהי פחות או יותר המסקנה הסופית...

 

* הצילומים צולמו בקובץNEF (RAW) ופרט לכמה תמונות שעברו תיקון של טמפרטורת צבע לא נערכה כל עריכה נוספת.. כל התמונות הומרו לקובץ JPG באמצעות תוכנת  ViewNX2 וללא חידוד כלשהו.