עם כניסת יותר ויותר מצלמות FF (חיישן של פריים מלא של 35 מ"מ = 24X36 מ"מ), הולך הבלבול, בפרט אצל המתחילים, בצילום ב DSLR ומתגבר.
אנסה להבהיר את מושג מקדם הקיטוע (Crop Factor) ואת ההבדלים הנדרשים בעדשות בין שני הפורמטים.
לצורך העניין, אציג כמה דוגמאות ויזואליות, כי הרי אין טוב ממראה עיניים.
לפנינו סצינת חוף שלצורך העניין צולמה במצלמת DSLR FF אבל יכולה היתה גם להיות מצולמת במצלמת פילם של 35 מ"מ:

הסצינה צולמה בעדשת 18 מ"מ. שדה הראייה של עדשה זו על מצלמת FF הוא כ 100 מעלות.
כעת, נצלם את אותה הסצינה, מאותו המקום עם אותה עדשה אבל הפעם עם מצלמת APS (חיישן שקטן מ FF).
בגלל החיישן הקטן יותר, שדה הראייה שהמצלמה תראה יהיה קטן יותר – מסומן במלבן אדום:

כאשר נגדיל את התמונה הזו ממצלמת ה APS נקבל את זה:

התמונה מייצגת שדה ראייה של 76 מעלות בלבד (במקום 100). זה דומה למה ש"רואה" עדשה של 27 מ"מ על FF.
כלומר, קיבלנו "הגדלת אורך מוקד" וירטואלית של 50%.
זה נגזר ממקדם הקיטוע ( CROP FACTOR) שמציגה מצלמת ה APS בגלל החיישן הקטן שלה.
יש לזה יתרון בטווח הארוך (טלה) בו עדשה של 400 מ"מ על FF הופכת להיות "כאילו" עדשת 600 מ"מ על APS.
אבל בצד הרחב זה חסרון. החיישן הקטן מאריך את אורך המוקד. עדשה של 28 מ"מ שהיא רחבה על FF הופכת על APS עדשת 42 מ"מ (במערכת ניקון, כ 45 מ"מ במערכת קנון). זו כבר כמעט עדשה "נורמלית" מבחינת הרוחב.
מה עשו היצרנים?
פיתחו עדשות אולטרא רחבות, שמתחילות ב 10 או 12 מ"מ. אלו כבר הופכות לעדשות של 15 ו 18 מ"מ בהתאמה (שווה ערך על FF). אלו כבר מאוד רחבות.
לא פלא שרוב עדשות הקיט מתחילות ב 18 מ"מ שזה שווה ערך ל 27 מ"מ במערכת ניקון או כ 29 מ"מ במערכת קנון. זו כבר עדשה רחבת זוית.
בגלל החיישן הקטן, עדשות אלו יכולות להיות קטנות יותר עם רדיוס הטלת אור קטן יותר. לא צריך לכסות פריים מלא, אלא גודל APS.
עדשות אלו נקראות עדשות DX אצל ניקון וטוקינה, EFS אצל קנון, DC אצל סיגמה, DII אצל טמרון וכן הלאה.
הגודל מכתיב משקל קל וגם מחיר -  עדשות למצלמות APS הן יותר זולות בהשוואה לעדשות המותאמות ל FF.
הכל טוב – אך אם נסתכל בתמונה הבאה נראה מיד את הבעיה בשימוש בעדשות כאלו על FF:

 

העיגול הכחול הוא רדיוס הטל האור של עדשת FF והעיגול הירוק הוא רדיוס ההטל של עדשת APS.
כמובן שהעיגול הכחול מכסה גם את החיישן הקטן (המלבן האדום).
לא רק שהוא מכסה את חיישן ה APS אלא הוא גם "לוקח" את האור מהאמצע של העדשה שהוא החלק הטוב יותר שלה. רוב העדשות מזייפות ומעוותות קצת בשוליים.
מאידך, אם ננסה להשתמש בעדשת DX על חיישן FF, סביר שנקבל את זה:

תתקבל האפלת פינות קשה של חיישן ה FF מפני שהעדשה איננה מכסה את כל שטחו.
החלק האמצעי של התמונה המייצג את חיישן ה APS חשוף היטב, אבל השוליים – שמייצגים את חיישן ה FF אפלים.
במערכת של ניקון ניתן במצלמות ה FF להורות למצלמה לזהות באופן אוטומטי את סוג העדשה, ואם זו עדשת DX, המצלמה תהפוך בעצם למצלמת APS כשהיא משתמשת בחלק המרכזי של החיישן הגדול.
מצלמה בת 12 מ"פ תהפוך למצלמה של 5 מ"פ!
חלק קטן מעדשות ה DX במצבי זום מסוימים מכסות את כל שטח החיישן הגדול – כמו למשל עדשת ה 12-24 DX שממצב של 16 מ"מ ומעלה מכסה את החיישן הגדול ובעצם מתנהגת כמו עדשת 16 מ"מ על FF.
עדשת ה 17-55 של ניקון מכסה את כל החיישן הגדול ממצב של 26-27 מ"מ ומעלה ובאמת מציגה שדה ראייה כמו עדשות FF באורך מוקד זה.
יש עוד כמה עדשות בודדות שמתנהגות בצורה דומה, אך הן יוצאות מן הכלל שאינן מעידות על הכלל.
קנון פתרה את הבעיה בצורה פשוטה יותר – פשוט לא ניתן (ואסור) להרכיב עדשות EFS על חיישן FF.
במערכת ניקון ניתן לעקוף את הבעיה במחיר של תחנת צמצם וקצת איבוד באיכות האופטית.
אם נרכיב למשל מכפל 1.4 של קנקו או של טמרון (לא של ניקון כי לא יעלה פיסית על רוב העדשות) על עדשת 12-24 צמצם 4 של ניקון, היא תהפוך לעדשת FF באורך מוקד של 17-34 צמצם 5.6.
זהו פתרון דחוק למדי אבל אפשרי.
עדשת ה 17-55 צמצם 2.8 תהפוך לעדשת 24-77 צמצם 4 על מצלמת FF ותכסה את כל הפריים.
מה עושים?
אם המעה מצויה בכיסכם, משתדלים לרכוש עדשות שמכסות FF גם עבור מצלמת APS.
אם לא, משתמשים בעדשות DX. הן זולות, איכותיות בדרך כלל וממשיכים לחגוג עם מצלמת ה APS שלנו.
אין חובה לעבור ל FF. מצלמות ה APS נותנות כמעט כל מה שמצלמות FF נותנות במחיר זול בהרבה.