כמה מאיתנו לא התעצבנו כשצילמו ציפורים באויר ועשו כל מה שצריך, ובכל זאת יצאו תמונות לא חדות?
זה קורה לכולנו, אולי מתוך חוסר הבנה יסודית כיצד פועלת המצלמה.
מה צריך לעשות ומה צריך לקחת בחשבון?
קודם כל – צריך מצלמה שיודעת להתמקד מהר (מערכת אוטופוקוס חכמה).
שנית, צריך עדשה שעושה את אותו הדבר – עם מנוע מהיר מובנה בתוכה.
שלישית, יש להעביר את המצלמה למצב AFC – פוקוס עוקב.
רביעית, נקבע מהירות חשיפה של 1/1000 שניה או בסביבה, תלוי במרחק הצילום. קרוב יותר – צריך מהירות תריס יותר גבוהה.
חמישית, תלוי במצב התאורה בחוץ, כדאי אולי לעבור לאיזו אוטומטי.
ששית, תלוי באיכות העדשה – אם זו עדשה איכותית, נצלם במצב פתוח שלה או בסטופ אחד סגור. אם זו עדשה בינונית, אנחנו צריכים לדעת מה הנקודה ה"מתוקה" שלה.
למשל, באחד הפעמים כיוונתי את המצלמה למדידה ידנית: מהירות תריס של 1/800 שניה וכיוון שהיתה איתי עדשה בינונית (70-300 VR) כיוונתי צמצם 8 קבוע (הנקודה המתוקה שלה) והוריתי למצלמה לטייל עם האיזו (איזו אוטומטי).
הדוגמה:

אם יש מספיק אור בחוץ, אפשר לקבוע מהירות תריס קבועה (1/1000-1/2000) ולעבוד בעדיפות תריס, לשים את המצלמה נניח באיזו 800 ולתת לה לשחק עם הצמצם.
כעת מגיע הרגע הטריקי.
נניח שיש לנו מצלמה עם מהירות תריס של 10 מסגרות לשניה וכך כיוונו אותה לצלם.
צילמנו במהירות של 1/1000 שניה.
חישוב קצר מגלה שהתריס יהיה פתוח ל-1/100 של שניה בכל שניה – בסידור הזה, ולמעשה, יהיה פתוח 1% מהזמן. מה הסיכוי לקלוע בציפור?
מה צריך לעשות?
תלחצו על המחשף זמן קצרצר לפני הזמן שאתם רוצים לירות ואל תתחילו לירות מוקדם מדי – מהסיבה לעיל.
הרעיון של לסמוך על הבאפר של המצלמה הוא גם כן לא טוב. הוא עלול להיסתם לכם טרם עת, וכפי שחוק מרפי מנבא – ברגע הכי פחות מתאים!