צילומי עירום נשי (וגברי) יציגו לצופה את מה שאנחנו רוצים להעביר. הצילום הוא ""שקוף"" ודרכו רואים אותנו, את מחשבותינו ואת דמיוננו.
המצב האידיאלי – המסר יועבר במלואו – והצופה יחווה את אותה חוויה שעברנו או שרצינו להעביר.
ישנן מספר אינסופי של אסכולות בצילום עירום, החל מצילום חלומי ומרומז עד לצילומים בוטים על סף הפורנוגרפיה.
לאמירה הצילומית פנים רבות. זו יכולה להיות לחישה ארוטית, או צעקה בוטה של מין, מחאה, כאב וכל מה שביניהם.
אנחנו נותנים לצילום את האופי המיוחד שלו, שמשקף את מה שראינו ומה שאנו רוצים להציג לצופה.
אחרי התבוננות בדוגמנית (דוגמן), עלינו כצלמים מוטלת המשימה לדווח באמצעות הכלים שלנו מה ראינו וממה התרשמנו בעצם.
בידינו מגוון כלים גדול לביצוע המשימה. המצלמה, העדשות, התאורה, זוויות הצילום  התפאורה והרקע. כיצד נשתמש בכלים הללו להעביר את מה שאנו רוצים בעצם להעביר?
דרגות החופש המצויות ביד הצלם הן כמעט ללא הגבלה, כאשר מה שמגביל אותו זה הכשרון, הראייה הצילומית והשליטה בכלים.
צלמים שזה עתה החלו את דרכם בצילומי עירום נוטים, עקב התרגשות גדולה, לחזור על אותן שגיאות שעשו אלו לפניהם. מניחים תאורה מתאימה, רקע מתאים ומצלמים אישה – כאשר הרושם הראשון שמתקבל מהתמונה זו האמירה שמאחוריה: ""תראו חברה, צילמתי עירום והיא התפשטה לפני""...
הואיל והתמונה איננה גוררת אחריה מטח של התלהבות, מקצינים הצלמים את הצילומים למשהו בוטה יותר, חריג יותר במבנה, בתאורה, בזוית וב""אלימות"" הצילומית.  גם זה לא יביא אותם למרכז הבמה והעניין. זהו ריטואל מוכר ומאוד נפוץ.
אם נבחן בעיון את התמונות המטיילות ברשת, חלקן הגדול לוקה באותו סימפטום. יש המון תמונות של נערה רובצת על החוף בעירום. של אחת תוקעת בך מבטים ונשענת על עץ. של מישהי שרובצת על סלע קשה ומחוספס. של מישהי שנמצאת בתוך מבנה ישן ואפלולי ובוהה בך.
אני שואל – מה רצה הצלם להציג? זה שיש ים ועצים וסלעים ובתים ישנים והרוסים כולנו יודעים. מה מטרת החיבור של עירום עם התפאורה הזו?  האם להדגיש את הבדלי המירקמים בין העור הנשי ותפאורה?
לדעתי – זה לבד ""לא מחזיק מים"", לא מספיק.
ישנו גם טרנד לשחזר בצילום ציורי עירום מנבכי ההיסטוריה וחלק מהצלמים מצליחים בזה היטב. גם כאן אין כל מטרה צילומית אלא סתם השג טכני פשוט של חיקוי ציור במצלמה. לעתים רחוקות ראיתי תצלומים של ציורים שאישיות הצלם נשקפה בהם – אם חיוך, אם התרסה, אם לעג – אבל זה איננו הכלל. 
יש צורך להבין את כי מהות צילומי עירום שונה ביסודה מצילום אחר. לעירום יש מסר נוסף לבד מהנושא המצולם. יש במרכז התפאורה אדם – שלמטרת הצילום חשף בפנינו את האינטימיות שלו עד הסוף. יש תקשורות סמויות רבות שחולפות בין הצלם לנושא הצילום.
התקשורות הללו גורמות סערת רגשות אצל שני הצדדים, ובמיוחד אצל צלמים שמתחילים בנושא. סערות אלו משבשות את הרוגע הנדרש בשעת צילומי עירום.
צילום עירום נשי זה לא רק להושיב את הדוגמנית על הרצפה, מיטה, כורסה וכ""ו ולהקליק. צילום שכזה, אם הוא טוב דיו טכנית, יכול לשמש בספרי אנטומיה, אבל לא בכך אנו עוסקים.
עצה ראשונה שלי לצלם שמתחיל את צעדיו בעולם הצילום הזה – אחרי תכנון התפאורה והתאורה – לך לשתות קצת מים קרים. אח""כ תחזור ותפטפט עם הדוגמנית שלך חצי שעה. בחן את הזויות שלה, מצא את נקודות החן הצילומיות שלה, חשוב מה אתה רוצה לומר בעצם ומה אתה רוצה להשאיר אחריך לצופה.
רק אחר כך תתחיל צלם - ותתחיל לאט.
מהם חומרי הגלם המצויים בידינו? בצילום נשים זו כמובן הדוגמנית. היא מתחברת לנו, הגברים, כמשהו רך, נאה עם קימורים עגולים שנוגעים בינקותנו מצד אחד ובבגרותנו המינית מצד שני. מותר לבחור בזויות רבות של צילום, כפי שיובא בדוגמאות להלן וכפי שיפורט גם בפרק נפרד.
כדי לשחזר בצילום את המסר הינקותי-ארוטי הזה נצטרך כלים נוספים. אחד הכלים העיקריים הוא האור.
ניתן להשתמש באור יום למטרה זו. זה איננו פשוט ומסובך למדי. כמובן, שהאור האידיאלי הוא בחוץ לפנות ערב או מוקדם בבוקר, אבל מה נעשה כשאין באפשרותנו לצלם בחוץ? נכון, ניתן לצלם גם בבית באור יום.
האם נעביר את החן הזה עם תאורה עילית קשה? הספר אומר, תאורה צידית רכה ומפוזרת. אבל אפשר גם אחרת, עם תאורת יום קשה מחלון כפי שמובא בדוגמאות הבאות.
הדוגמה הראשונה -  אור יום מלטף שבוקע מהחלון:

Color Space: 65535

הדוגמה השניה – מבט עורג. צלעות הרדיאטור מדגישות את עגלגלות הגוף הנשי:

Color Space: 65535

הדוגמה השלישית – התמסרות לאור. מוטיב שנוגע במפתח גבוה – HIGH KEY (הגוון השולט הוא הבהיר) :

Color Space: 65535

הדוגמה הרביעית – אור קשה שצובע ברכות את הגוף, ומבליט בדיוק את מה שצריך להבליט:

Color Space: 65535

הדוגמה החמישית – מבט החוצה, לחופש, לאור, שאלמנט העירום רק מרומז אבל בולטים בו הקווים הישרים מול הגוף הנשי:

Color Space: 65535

התמונות צולמו בתחילת שנות השבעים ומצב סרט הצילום גרוע למדי – אבל הרעיון עובר. הן הובאו מסדרה בה השתעשעתי באור שמש מחלון ובאפשרויות יצירת הוריאציות השונות של אור שמש כמקור אור עיקרי וחלק ממנה כבר הוצג בעבר בהזדמנויות שונות.
המצלמה היתה ניקורמט FTN של ניקון, סרט הצילום היה אילפורד FP4  והעדשה היתה ויויטר Series 1 באורך מוקד 28-90 מ""מ (שחיה ובועטת עד היום).