| על צילום והדפסה – הכנת הקבצים להדפסה |
נוספה: 2/21/2009 |
| נושא: הפן הטכני |
צפיות: 3707 |
בפרק הקודם הסברתי את חשיבות פרופילי הצבע – של המצלמה, המסך והמדפסת כדי לקבל בתוצאה הסופית את מה שראינו בשעת הצילום.
בפרק הנוכחי אתאר מה צריך לעשות כדי להכין תמונה להדפסה, בהנחה שהמסך שלכם מכויל ואתם רואים עליו את התמונה האמיתית.
הבעיה הכי בולטת לעין בשעת משלוח קובץ להדפסה הוא הגוון, ולכן פתחתי בתיאור כוונון הצבע המדויק.
לצורך העניין, לא ממש חשוב לאן אתם שולחים את התמונה להדפסה – בבית או בחוץ.
הבה נבין מה משמעו של גודל הקובץ שלנו.
נניח לצורך העניין כי מדובר במצלמה המייצרת קבצים של 12 מ"פ וכדי לפשט – נניח שהתמונה הינה בפרופורציות של 4:3. זה אומר, שגודל התמונה הינו 4000X3000 פיקסלים.
יכולת הפרדה של עין אידיאלית היא כ 0.2 מ"מ – ומסוגלת להפריד כ 5 קוים למילימטר.
זה אומר – 50 קוים לסנטימטר או כ 125 קוים לאינטש.
מכאן נגזרת רזולוציית ההדפסה המקובלת בדפוס ובמדפסות במקצועיות – שהיא 300 נקודות לאינטש. ברזולוציה כזו לבטח לא נבחין בנקודות אלא אם נשתמש בזכוכית מגדלת.
מדפסות אידוי דיו – הנקראות מדפסות צבע רציף – משתמשות ברזולוציה זו ואכן – אי אפשר לראות את הנקודות שממנה התמונה מורכבת.
מדפסות לייזר ומדפסות דיו משתמשות ברזולוציה גבוהה יותר - כי כדי ליצור נקודה בגוון מסויים הן צריכות לבנות את הנקודה מכמה נקודות בגוונים שונים זו ליד זו.
מדפסות צבע רציף ובתי דפוס מדפיסים שכבה על שכבה, ולכן אינם נזקקים לרזולוציות גבוהות מאוד כדי ליצור 300 נקודות לאינטש.
כך גם עובד פילם צבעוני ונייר צילום – שכבה על שכבה.
נחזור לתמונה שלנו שהיתה בת 3000X4000 נקודות (פיקסלים).
אם נצא מהנחת היסוד שנצטרך להדפיס ב 300 נקודות לאינטש כדי לא לראות את הנקודות, אז גודל התמונה באינטשים יהיה 4000:300=13.3 אינטש לרוחב, ו 3000:300=10 אינטש לגובה.
כשנעבור לסנטימטרים – הקובץ יצור תמונה בהדפסה ישירה של 33X25 ס"מ לערך.
זה נקרא ה"גודל הטבעי" של התמונה (הקובץ).
אם נדפיס בגודל כזה, התמונה תהיה נאה ורציפה.
כעת, אנחנו מבינים מה הגבולות שלנו – לפחות באופן תיאורטי.
כעת ניגש להכנת התמונה להדפסה.
יש לזכור שגם אם הגוונים יהיו נכונים – הבהירות והקונטרסט בהדפסה לא יתקבלו כמו על המסך, כי המסך יוצר אור בעוד שנייר מודפס מחזיר את אור הסביבה – כך לעולם לא נקבל בדיוק את אותה תמונה!
נתבונן בתמונה שלנו על המסך ונראה כיצד ניתן לשפרה להדפסה.
המצב האופטימלי – צילמנו ב RAW ופתחנו את הקובץ עם כלי פתיחת RAW כמו ACR, NX וכ"ו.
נתקן את איזון הלבן (WB) אם יש צורך ואת החשיפה.
התמונה צריכה להיות בחדות מרבית – אבל לא מוגזמת. נוכל להריץ Unsharp Mask בשיעור של 80% על גודל של 0.7 פיקסל. זו נקודת פתיחה סבירה.
כעת עומדות לפנינו שתי אפשרויות אם ברצוננו להגדילה.
ניקח בחשבון שתמונה ממצלמה בת 10 מ"פ – הגודל הטבעי שלה מתאים להדפסה על נייר בגודל של A4 לערך (20X30).
אם אנו רוצים להדפיס בבית ויש לנו מדפסת מתאימה (גודל A4), נשלח את הקובץ הזה ישירות להדפסה, לפי ההנחיות בפרק הקודם לגבי ניהול הצבע.
אם נרצה להדפיס ממנה תמונה גדולה יותר – אנו יכולים להגדילה בעצמנו או לסמוך על שירות ההדפסה שיעשה זאת עבורנו.
עד כמה אפשר להגדיל?
גם אם נגדיל לגודל שצפיפות הפיקסלים תהיה מחצית (150 נקודות לאינטש) עדיין העין שלנו לא תבחין בפיקסלים הבודדים (בהנחה שהמדפסת היא טובה).
זה אומר שגודל התמונה המדוברת יכול להגיע בקלות ל 66X50 ס"מ ללא ירידה ניכרת בחדות.
אם נרד עוד קצת, ל 100 נקודות לאינטש, התמונה תהיה בגודל של 75X99 ס"מ וגם היא תיראה מצויין.
כל זה מדובר במרחק של צפייה של 25 ס"מ בערך.
אם ניקח בחשבון מרחק צפייה בפוסטר – אפשר לרדת עוד הרבה.
אותו אריה מפורסם שלי שמוגדל לגודל של 70X100 מקובץ של 3 מ"פ מציג צפיפות פיקסלים של המקור של כ 50 פיקסלים לאינטש וממרחק צפייה של כמטר, התמונה נראית בסדר גמור.
כמובן, שזה לא יתאים לתערוכה מקצועית בה הצופים נועצים את פניהם לתוך התמונה – אבל ניתן כבר להבין מכך, מה צריך כדי שתמונה תיראה חדה.
כיצד מגדילים?
קודם כל, מחשבים לכמה צריכים להגדיל. מחלקים את המרווח ל 3-4 הגדלות ביניים.
אם רצוננו להגדיל מרוחב של 20 ס"מ ל 80 ס"מ, נגדיל ל 30, אח"כ ל 50 ולבסוף ל 80 ס"מ.
ההגדלה צריכה להיעשות בשלבים. בשלבים הראשונים אני מגדיל בפוטושופ ובכל שלב ושלב "מדגדג" קצת את התמונה עם טיפונת חידוד ואולי ניקוי רעש ("שלג").
יש לזכור כי בדרך כלל הרעש (שלג) לא ייראה בהדפסה אם הוא לא מוגזם.
בשלב האחרון של ההגדלה אני נעזר בכלי הקרוי Genuine Fractals שיוצר תמונה ראויה להדפסה בעזרת אלגוריתם מתיחה מיוחד. אבל – אפשר לבצע זאת גם בפוטושופ או עם אקשן של פוטושופ הקרוי SI המגדיל מהתחלה בשלבים בעצמו.
המצב האופטימלי – מוסרים להדפסה קובץ TIFF שנגזר מ RAW אבל רוב הלאבים כיום יודעים לקבל גם קובץ JPEG ולהפיק הגדלה טובה.
כשאני רוצה להגדיל פוסטר – אני מבקש מהלאב את פרופיל הצבע של המדפסת שלהם. אם יש להם, אני טוען אותו לפוטושופ ובתפריט ה VIEW מבקש אותו כדי לראות כיצד זה ייראה בהדפסה.
אם אין להם (ובדרך כלל אין) אני מברר אם הם מדפיסים מתוך פוטושופ.
אם כן, אני מבקש מהם את ניהול הצבע כמו שהזכרתי בכתבה הקודמת.
בשלב הזה אני בוחר את סוג החומר עליו תהיה התמונה מודפסת – מבריק, מאט, משי, קנבס וכ"ו.
אם לא – אני מבקש מהם שתי הדפסות נסיון – אחת – את התמונה המלאה בגודל שבין 13X18 ל A4 כדי לראות את הגוון הסופי שיתקבל.
השניה – תגזיר (קרופ) של 100% מהתמונה בגודל A4 כדי לראות את הרזולוציה הצפויה וה"שלג" הצפוי.
אם הגוונים לא לרוחי, אני משנה את הקובץ המקורי שלי (מעוות את הצבע שלו) כדי לקבל גוון נכון.
למשל, קיבלתי גוון שנוטה לכחול בדוגמית ההדפסה, אז אני מקזז את הכחול במידה מסויימת ושולח להם את הקובץ שוב לנסיון הדפסה קטנה.
בדרך כלל, אחרי הנסיון השני אני קולע ומקבל לבסוף את התמונה כמו שרציתי.
ישנם לאבים שאפשר לשלוח להם את ה JPEG המקורי והם כבר עושים את המתיחה וההגדלה.
אם הם מקצועיים, התוצאה תתקבל דומה למה שהיינו עושים לבדנו.
כדאי לעבוד עם לאב אחד שמכיר אותנו ואת איכויות העבודה שאנו מבקשים ומצד שני - אנו מכירים את המדפסת שלו ומה צפוי ממנה.
לסיכום:
1. נכייל את המסך כדי שנראה את התמונה בצורה נכונה.
2. נחדד את התמונה קלות ונתקן את גווניה ואת הבהירות והקונטרסט.
3. נגדיל בכמה שלבים עם "דגדוג" קל בסיום כל שלב
4. נבקש דוגמיות מהלאב של ההדפסה בקטן על הנייר שבחרנו לפני שנשפוך את הכסף על הפוסטר שלנו.
5. נעשה אם יש צורך, מקצה תיקונים ונשלח שוב את התמונה.
6. נדפיס וניהנה.
את הקובץ המוגדל והמשופץ נשמור במחשב במצבו הסופי כדי שנוכל לחזור שוב על ההדפסה אם נרצה בכך.
|
|