לעתים קרובות אנחנו מוצאים את עצמנו יושבים במטוס (המחלה הישראלית...) בדרך לאי שם בחו"ל בגובה של מעל 30,000 רגל (10 קילומטר). הטיסות ארוכות ומשעממות, את הסרטים הלעוסים שמציגים לנו במטוס ראינו כבר, ארוחת הבוקר הסתיימה, את העלון בגב המושב כבר קראנו ולישון אין לנו חשק.
מה עושים? אם אנחנו אוהבים לצלם ואנחנו מצויים ליד חלון והמצלמה בידינו, אין טוב מזה.
מה צריכים?
חלון נקי יחסית, מושב שאיננו מעל הכנף והרבה סבלנות.
חלקן הגדול של הטיסות עובר מעל הים. שם, בדרך כלל אין הרבה מה לצלם לבד מאיזה אי פה ושם.
אז כמה עצות שימושיות כדי להעביר את הזמן ביעילות ולהפיק תוצאות צילומיות נאות.
קודם כל, מומלצת מצלמה מיוצבת או עם עדשה מיוצבת. הרעידות הזעירות של המטוס שגופנו מתרגל להן (בדרך כלל) עושות שמות בתמונה.
עדיפה עדשה עם טווח זום גדול יחסית (18-200 מתאימה יופי) עם מייצב שיודע להיות במצב פעיל ולא רק "רגיל" (בניקון זה נקרא ACTIVE) ואז מקוזזות הרעידות בכל הכיוונים, אבל גם מייצב רגיל יכול לעשות את העבודה במידה מוצלחת.
רצוי לצלם בצמצם פתוח לרווחה – כי אם נסגור אותו, הוא גם יקלוט את הלכלוכים והאדים המצויים בין שני חלונות המטוס. מומלץ להעביר את העדשה למיקוד ידני ולהעבירה לאינסוף (לא תמיד זה בקצה הסקלה - נדרשים כמה ניסויים מוקדמים למציאת הנקודה).
מומלץ לצלם בניצב לחלון ולא בזוית חדה אליו. החלונות עשויים מחומר פלסטי קשיח שתכונותיו האופטיות אינן החלק החזק שלו. צילום בזוית חדה יכניס עיוותים בגלל מבנה החלון עד כדי טשטוש התמונה.
לדוגמה, בתמונה הבאה עברתי מעל פאריס וצילמתי את האייפל מגובה רב. החלון הלא אחיד עשה שמות בחלקים נרחבים של התמונה, מכניס עיוותים שאינם ניתנים לתיקון בתוכנה:
מומלץ לצלם כשהעדשה ממש נוגעת בעדינות בחלון, ופעולת הזום אשר מאריכה או מקצרת את העדשה צריכה להילקח בחשבון.
כדאי לצלם כאשר מופעל במצלמה חידוד חזק מהרגיל, קונטרסט גבוה מהרגיל ורוויה גבוהה (בניקון זהו מצב VIVID או MORE VIVID). זה מתקן קצת את ה"חלביות" הצפויה מהצילום.
יש להקפיד שעל החלון לא משתקפים האורות שבתוך המטוס כי לא נוכל להיפטר מהם אח"כ.
גם אם נעשה הכל כמו שצריך, ונמצא נושא מרתק לצילום, ניתקל בבעיה הגדולה – שכבת האויר הכחולה בינינו לבין הנושא מגוונת את הכל בצבע כחול שכמעט ואי אפשר להיפטר ממנו.
צילום מהחלון כמות שהוא:
ועוד דוגמה שכבר עברה עיבוד לתיקון של הכחול, עד כמה שניתן:
ודוגמה אופיינית לצילום מעל ההרים:
צריך היה להשקיע עבודה נרחבת בפוטושופ כדי להציל את הצבעים האמיתיים, וזה בא על חשבון הרעש בתמונה (שלג) שניקויו זרק הרבה פרטים החוצה, אבל הגוונים פחות או יותר נכונים:
עוד צמד דוגמאות שעברו עיבוד לסילוק עודף הכחול – ויש מה לחשוף ושווה את הטירחה:
דוגמה שניה:
לפעמים, יש קצת מזל והאור טוב בפרט כאשר עוברים מעל אזורים צחיחים במרכז הארץ ולא קרוב להרים גבוהים או לים:
ועוד דוגמה שלא היתה צריכה כמעט התערבות:
הבעיה - זה קורה רק לעתים רחוקות (לפחות בנסיעות שלי). מי שטס מעל סהרה או מדבר גובי לא צריך לטרוח במיוחד לקבל תמונות טובות.
מה עושים?
מטפלים באיזון הלובן. בשביל זה צריך שתהיה אפשרות במצלמה לכוון את איזון הלובן לפי טמפרטורת קלוין. ככל שהטמפרטורה גבוהה יותר, האור כחול יותר, וככל שהטמפרטורה נמוכה יותר, האור אדום יותר.
כיוון איזון הלובן (WB) בעצם מודיע למצלמה מהו הגוון של האור בחוץ.
כשמכוונים את איזון הלובן לסביבת 7000 מעלות קלוין (אומרים למצלמה שבחוץ יש אור עם נטייה לכחול), מקבלים כבר חזרה חלק מהגוונים החמים שישנם בסצנה המצולמת:
אם דוחפים את הטמפרטורה למעלה, לכיוון ה 9000 מעלות קלוין, הצבעים החמים ממש "קופצים החוצה" – אפילו בצורה מעט מוגזמת:
נסיון של קביעת WB ידני על ידי חיפוש אלמנט בהיר בחוץ שנצבע בצבע הסביבה בדרך כלל לא עולה יפה.
אפשרות נוספת, סבירה ופשוטה יותר, שמחייבת רק קצת התעסקות במחשב, אם בכלל, היא קביעת איזון הלובן למצב פלש.
המצלמה במצב הזה יודעת שיש עודף קל של גוון קר-כחול בתמונה (מה שהפלש יודע ליצור) ומקזזת על זה. התוצאה די משביעת רצון:
אלו רק קוים מנחים לצילום מגובה רב, והצלם היושב לו שעות מול חלון יכול לשחק בפרמטרים שציינתי לעיל כדי למצוא את האופטימום. יש לזכור כי גוון שכבת ה"מרק הכחול" משתנה בהתאם לכיוון הטיסה (שמש קדמית, אחורית או צידית), בהתאם לאזור הצילום – מעל היבשה, מעל הים, מעל ההרים – עם ובלי עננים. ישנה השפעה גדולה גם לעונה בשנה בה התמונה נלקחת – בסתיו ובחורף האויר הרבה יותר לח ויותר כחול.
הואיל ויש זמן לשחק עם הפרמטרים של המצלמה, ניתן להגיע לגוונים נכונים, לראות ולהראות את העולם מגובה רב.
ציד מוצלח!