פירוש המילה במילון הוא  "חזותי, של ראייה, הקשור בחוש הראייה, של העין, אופטי" ,   כאשר בצילום משתמשים במונח "ויזואל" רוצים לומר בדרך כלל, תעתיק של המציאות כמו שהיא, ללא נסיון של הצלם להביא את דעתו או את המסר שלו, משהוא בסגנון התייר המזדמן לארץ זרה ופוגש בנוף מהמם ביופיו, מרים התייר את מצלמתו אל הנוף הנפלא ולוחץ על הדק המחשף ומעתיק את הנוף היפה, התייר אינו מנסה להעביר שום מסר ולא מביע שום דעה , הוא נותן ליופי הנוף לדבר ולשלוט בפריים,  ללא שום נסיון או יומרה לקבוע או לנסות להעביר מסר לצופה, לצילום מסוג זה אנו קוראים "ויז'ואל נטו".
בידי הצלם ישנם כלים רבים להשפיע על תחושותיו של הצופה, בינהם הקומפוזיציה, עומק השדה, מיקוד ועוד אפשרויות טכניות רבות ... חיבור של דמויות או עצמים ושימוש ב"ויז'ואל" שלהם ליצירת אווירה, מחשבה, דיון, או מסקנה, נחשב אתגר לצלם והדרכים להשיג ולהצליח באתגר זה יכולות להיות רבות ושונות ומכנים אותם כ"שפה צילומית" צלמים רבים משתמשים בחיבורים והקשרים בסיסים וראשוניים כמו צבע , צורה, כיוון וכל מה שהדמיון, רוח הצלם והשפה הצילומית שלו יכולים לחבר בפריים אחד וליצור ,תחושה, מחשבה, דיון, פולמוס, אצל הצופה.
קיימת לכאורה סתירה בין ההגדרה של צילום כהעתק של המציאות לבין השאיפה לצלם ולהעביר מסר חבויי או גלוי שאינו בהכרח רק מה שאנו רואים בצילום, זו השפה הצילומית שלנו וכך אנו עוברים מעבר לויז'ואל..
ההבדל בין העתק המציאות ובין צילום היוצר תחושה, דיון, או מסקנה אצל הצופה, היא השפה הצילומית, לפעמים ניתן להשיג רגש, דיון או מחשבה אצל הצופה רק בעזרת ויז'ואל חזק מאד, למשל דמויות מיוחדות מאד שרק מראיהן ומעשיהן ייצרו את הדיון, דוגמא לויז'ואל חזק היא למשל צילום זה שצילמתי לפני שנים מתחת לגשר בבנגקוק:


הצילום בסך הכל תיעד את המציאות כפי שקרתה לנגד עיני, אך הויז'ואל החזק שבו יצר את הדרמה הסקרנות והדיון, אין בצילום זה שפה צילומית ואין בו שום כוונה של הצלם מעבר לתיעוד המציאות כפי שהיא ועדיין צילום זה אינו נחשב לויז'ואל נטו, הדמויות ויחודיותה של הסצינה הקפאתה והבאתה את הצופה יצרו את הסיפור.
דוגמה לויז'ואל חלש יחסית ובעזרת שפה צילומית השגת המטרה של העברת מסר, או רגש מסויים אני מוצא בצילום נוסף שצילמתי בצפון תאילנד בטיול שערכתי ממש לאחרונה, בצילום פורטרט רגיל יחסית של ילדה מקומית אומנם לבושה בבגדים מסורתיים וחמודה מאד למראה אך תו לא:

בעזרת חיבור מבטה לשטר כסף, קטן ערך, עליו מוטבעת דמותו של המלך התאילנדי הנערץ ע'י התאילנדים, נוצר חיבור המוביל את הצופה למחשבה על עוניה של הילדה והערצה העיורת שהיא לומדת לקבל מגיל צעיר זה ע'י המבט בדיוקנו של המלך על שטר הכסף הזעום, כך בעזרת חיבור בין שני אוביקטים ויז'ואלים לחלוטין נוצר הדיון ועובר המסר, הדוגמאות שהבאתי אינן הטובות ביותר מסוגן הן דוגמאות פשוטות לשימוש בעוצמת הויז'ואל עצמו או חיבור פשוט או מורכב יותר של עצמים ואוביקטים כדי להעביר מסר או תחושה.
ניתן למשל גם בעזרת סגירת הפריים (קומפוזיציה) ובחירה להתרכז בפרט קטן יחסית, ממה שהיה רואה מי שעמד באותו מקום והביט בעיניו שלו, לכוון את הצופה למה שחשב עליו הצלם, כאשר עמד שם, למשל צילום אשר צילמתי בחוות פילים בתאילנד, חווה אשר הוקמה ע'י הממשלה כדי ליצר תעסוקה למאות פילים שנותרו מחוסרי תעסוקה בתאילנד, לאחר שמאות בשנים שימשו בחקלאות ובמשימות הרמת משאות כבדים ובעקבות ההתפתחות ושימוש בטרקטורים ומשאיות, נותרו כעול כבד על האיכרים העניים שהחזיקו בהם וחלקם כמעט גווע ברעב, השימוש בפילים היום בתאילנד הוא כמעט רק למטרות תיירות ובחוות הללו לפחות מאכילים את הפילים ונוהגים בהם בכבוד יחסי.
בצילום סגרתי את הפריים על עין הפיל המביט על המהוט שלו ובכך כיוונתי לדיון אשר מתפתח על סבלם של הפילים, על קישריהם עם המהוט שלהם, האם פחד או יאוש שולטים בהם ומה כדאי בכלל לעשות בהם אלמלא ישמשו כאטרקציות תיירותיות:


ישנן עוד המון דוגמאות על סוגי חיבורים ולכל צלם השפה שלו והדרך שלו להביט ולהעביר את הדברים, הנסיון להשתמש בשפה צילומית ולהעביר מעבר לויז'ואל נטו אינו פוסל או מבטל צילומים אשר אין בהם יותר יומרה מאשר להעביר, להעתיק יופיו של נוף מסוים, אדם או חפץ או צמח.
יש אתגר אחר שמעבר לאתגר הטכני שמלווה צלם תמיד בנסיון להשיג תמונה באיכות מקסימלית מבחינת חדות, חשיפה וקומפוזיציה, אתגר לא פשוט אשר מתווסף לצד הטכני בצילום ומהווא שלב נוסף באומנות הצילום.
השלב שלאחר הטכניקה אשר מצויה בשפע אצל כל צלם מתקדם, השלב בו מלבד הנסיון להעתיק את המציאות הצלם מעביר גם את השקפת עולמו על המציאות או מעורר דיון בקרב הצופים על המציאות עצמה.