נפלאות האיזו האוטומטי- המאמרים של טד

המאמרים של טד

נפלאות האיזו האוטומטי

נוספה: 1/19/2013

נושא: הפן הטכני

צפיות: 1858

לכמה מאיתנו לא קרה אף פעם שיצאו מתוך בניין אפלולי שם צילמו באיזו 6400, המשיכו לצלם בחוץ באור יום באותו האיזו ורק לאחר זמן גילו את הטעות?
לכמה מאיתנו לא קרה שצילמו בחוץ באיזו 200, נכנסו למקום אפלולי והמשיכו לצלם כך עד שמבט חפוז בתמונות גילה שהן כולן מרוחות?
ובכן, זה קורה להרבה מאוד צלמים – למתחילים ומקצוענים.
הבעיה מתחילה במקרה הראשון ביום קצת סגרירי שמבט קצרצר במסך לא מגלה שהתמונה שרופה כי היא לא, אך כשחוזרים הביתה התמונה רועשת כמו סופת שלג באנטארקטיקה.
במקרה השני מתחילה הבעיה כשיש לחץ, ומבט חפוז במסך מגלה שלכאורה הכל בסדר גמור, אך כשחוזרים הביתה ומגדילים את התמונה ואז - מכל הסדרה לא מוצאים אף תמונה אחת ממש חדה.
זה קרה גם לי ולא רק פעם אחת. לצערי הייתי צריך להיות שקוע בנקיון השלג המיותר בסדרות יום שצולמו באיזו גבוה מדי אחרי ביקור במקום סגור או במחיקה של סדרות שלמות שצולמו בחיפזון בתנאי תאורה לקוייה באיזו נמוך.
נסיעות לחו"ל תמיד לחוצות בשבילי. בדרך כלל אין לי הרבה זמן לצלם, אז הפשלות חוגגות.
לא מכבר כתבתי כאן מאמרון על צילומי טבע במקומות מרוחקים מהבית, בו אמרתי כי תמיד כדאי לצלם באיזו השימושי הגבוה ביותר על מנת לקבל תמונות חדות שלא יחזרו. עם השלג אפשר להסתדר.
רוב ה DSLR כיום מאפשרות צילום חופשי בטווחי איזו של 800-1600 עם כמות שלג (רעש אלקטרוני) מזערי ובר שליטה.
זה עדיין נותר נכון. גם הרחבתי והצעתי מנסיוני אפילו לצלם בטווחי איזו גבוהים מצבים עם מהירות חשיפה קבועה – עדיפות תריס – S או TV, ואפילו לקבוע צמצם אופטימלי קבוע – בעצם צילום M.
המצלמה משחקת עם האיזו כדי לקבוע חשיפה נכונה – אידיאלי לצילום ציפורים וצילומי טבע למיצוי מהירות מרבית וצמצם אופטימלי.
כעת אני רוצה להוסיף עוד שני סנט – להשתמש באיזו אוטומטי תמיד.
נרתעתי מזה בעבר, והשתמשתי בזה רק במצלמות כמו ה V1 והאולימפוס MFT.
אבל – אחרי כמה "הצלחות מסחררות" בתנאים שציינתי בתחילה המאמר, התחלתי משתמש במצב הבא (לאו דווקא לצילומי טבע אלא לצילום כללי) – מצב A עם שליטה בצמצם ואיזו משתנה באופן אוטומטי.
לרוב המצלמות המודרניות ישנה אפשרות לקבוע איזו אוטומטי בתוך טווח שנבחר על ידי המשתמש.
הטווח התחתון יהיה הטווח התחתון של המצלמה, הטווח העליון יהיה זה שאין צורך לטרוח ולנקות בו שלג כלל.
ב D800 – אני קובע איזו מרבי 800 או 1000. ב D700 – קבעתי כנ"ל.
נסו את מצלמותיכם וראו היכן המצלמה מתחילה לייצר שלג שצריך לנקותו ועצרו שם.
הנה לדוגמה מנסיעתי האחרונה לפולין.
הייתי בתוככי בית הכנסת נוזיק בוורשה, ונאלצתי להעלות את האיזו במצלמה ל 3200, אחרי שצילמתי לפני כן בחוץ באיזו 800-1000 (יום סגרירי).
יצאתי החוצה והמשכתי לצלם את אשר ראו עיני.
המצלמה לא "צעקה", ה Highlights לא הבהבו בהיסטריה, אז המשכתי לצלם.
לקח לי די הרבה זמן עד שהבחנתי מה קרה.
הנה הצילום המוקטן, נראה בסדר, לא?:

וקרופ של 100% מהתמונה – לא חבל?:

כמובן שאפשר לנקות את השלג, אבל תמיד נשפך משהו מהתינוק יחד עם המים.
לו הייתי מצוי באיזו אוטומטי, אפילו עד 3200, המצלמה לא היתה משתמשת באיזו זה אלא רק מתי שהיתה באמת צריכה.
שווה לנסות.
זה כבר הפך לשלושה סנט...