| סתיו 2008 - איפון כפול |
נוספה: 9/8/2008 |
| נושא: הפן הטכני |
צפיות: 1977 |
בשנים האחרונות אנו עדים לקרב איתנים בין ניקון וקנון, עם שובלי חסידים שוטים לכל אחד מהמתמודדים.
בשנתיים האחרונות, נראה כאילו ניקון מובילה את הקרב, עם סדרה של הצלחות שיווקיות ומוצרים שהפכו מאוד פופולריים.
שיחק לניקון המזל – ומצלמת הדגל החדשה שלה הגיעה בזמן האידיאלי לפני האולימפיאדה כאשר המתחרה שלה – 1DMK3 מבית קנון שידרה תחושת חוסר בטחון ביכולת המצלמה למקד במדויק במצבי אקשן מהיר. התוצאה היתה שמספר העדשות השחורות (ניקון) לא נפל ממספר העדשות הלבנות (קנון) באיי הצלמים באולימפיאדה בבייג''''ין.
בעשרות השנים שחלפו – הובילו חברות אלו לסירוגין את השוק המקצועי.
למה המשל דומה? לשני מתאבקי ג''''ודו – שפעם האחד עושה לשני איפון ולהיפך.
אחרי סדרת החידושים האחרונה מביתה של ניקון – שבעיני איזו 25,600 שימושי הוא גולת הכותרת ("רבבותיים" בנבואות נוסטרדמוס...) מגיע תורה של קנון לעשות מעשה.
ומה הקלף המנצח של קנון? מפעל החיישנים העצמי שלה (ניקון קונה את חישניה מאחרים) וגודלה כחברה. הגודל מכתיב יכולת ייצור גדולה וזולה יותר.
מה שצפוי לנו בקרוב במצלמות מביתה של קנון – הן תהיינה מרובות פיקסלים ובמחירים נמוכים יחסית לניקון.
המרדף אחרי כמות הפיקסלים הפך להיות בשנים האחרונות אובססיה אמיתית.
הבדיחה הגדולה מכולן אלו המצלפונים עם חיישנים בני 8 מ"פ ומעלה. מובילות אחריהן במרחק קצר מצלמות ה P&S הקטנות עם חיישנים של 14 מ"פ וצפונה. במצלפונים, לפחות ברובם, אין עדשת זום, טווח הצמצם אפסי ומהירויות הצילום מאוד מוגבלות. התוצאות ראויות בקושי להדפסת תמונה בגודל של 10X15 ס"מ או לשימוש באינטרנט, אך זה לא מפריע לרודפי הפיקסלים.
המצב עם מצלמות P&S קצת יותר טוב. הן נותנות שליטה סבירה לצלם, אבל עם צפיפות פיקסלים כל כך גבוהה, לא ניתן לקבל תוצאות טובות באיזו 200 ומעלה והאופטיקה המורכבת על מצלמות אלו איננה מסוגלת להרשים כל פיקסל בנפרד, אז מה עשינו?
ב DSLR המצב הרבה יותר טוב. שטח החיישן הוא גדול, לעדשה ישנה יכולת ביטוי טובה ומצב הרעש האלקטרוני (שלג) באיזו הגבוה לא קטסטרופלי.
אני תוהה היכן הגבול?
מי שהיה אצלי ראה על הקיר תמונות בגודל של 70X100 שנוצרו במצלמות של 3 ו- 5 מ"פ. ממרחק צפייה של פוסטר הן נראות בסדר גמור. תמונות שהגדלתי ממצלמת ה D100 שלי – בת ה 6 מ"פ נראות מעולה – עד לטווח השערה הבודדת בהגדלה בגודל של 50X70. ה D200 או ה D2X מאפשרות תמונות חדות כשערה בגודל כפול.
מצלמה של 20 מ"פ תאפשר הגדלה איכותית גם לגודל כפול מזה – 150X100.
זה נשמע נהדר, לא?
אבל עם יד הלב, כמה הגדלות בגודל כזה יש לאנשים בבית?
אבל אפשר לעשות קרופים גדולים, לא?
אם יודעים לצלם, לא צריך קרופים גדולים. ואם לא יודעים – בשביל מה צריך מצלמות עתירות פיקסלים?
והמחיר? כבר היום בצילום שרובו JPEG – התמונות שלי ממלאות דיסק קשיח של 1 ט"ב (1000 ג"ב).
לו הייתי מצלם ב RAW, נפח האכסון היה פי שלושה. לו הייתי מצלם את הכל במצלמות של 20 מ"פ – נפח האכסון שלי היה פי 10 לפחות.
מה עם הגיבויים? כיצד מגבים 10 ט"ב ללא מערכות גיבוי מקצועיות?
אחרי טראומה של התרסקות דיסק עם תמונות – ושחזור יקר ומסובך (שלא הצליח בכל מאת האחוזים), אינני מאמין יותר למדיה מגנטית עם מנועים מובנים ואני מגבה על מדיה שליפה (DVD). כמה דיסקים צריכים כדי לגבות 10 ט"ב של תמונות?
עשו לבד את החשבון.
ואם אתם רוצים להיות ממש בטוחים, צריך לעשות גיבוי כפול ולהחזיק עותק במקום שונה מהבית.
עשו שוב את החשבון...
נניח שניקון היתה מציגה במחיר שפוי מצלמה של 50 מ"פ, האם הייתי רוכש אותה כעת?
לא נראה לי. קבצי ה JPEG היו 25 מ"ב, קבצי ה RAW אולי 120 מ"ב. 8 צילומי RAW והלך גיגבייט.
32 תמונות (פחות מסרט צילום אחד) והייתי צריך DVD שלם לגיבוין.
אבל – זה נכון להיום. מה יקרה בעוד 5 שנים לכוח המחשוב ולכוח האכסון – מי יודע?
האם אנסה להדפיס תמונות בגודל של 3X5 מטר? מסופקני.
היכן הגבול?
אבל – שתי היצרניות המובילות מנסות להפיל אחת את השנייה עם הכלים החזקים של כל אחת. קנון עם המחירים והפיקסלים המרובים, ניקון עם פיצ''''רים חדשניים במצלמה ואופטיקה משובחת.
האם מסתמן מנצח במאבק בן עשרות השנים?
לא נראה לי. פעם איפון מכאן, פעם איפון משם.
ואנחנו, כעדת חסידים שוטים רצים אחרי גחמות החברות האלו ומוציאים ים של כסף על דברים שאנחנו לא ממש צריכים ולעולם לא ננצל אותם עד הסוף.
אני מתחיל להתגעגע לימי הפילם... לפחות הגיבוי היה פשוט. מעטפה קטנה עם 6 תאים מוארכים...
|
|