סיפור של לפטופ- המאמרים של טד

בנסיעתי האחרונה ליוון התלבטתי רבות מה לקחת איתי כציוד צילום. לבסוף החלטתי לקחת את ה D600 עם שלוש עדשות – ה 24-70 שמעולם לא אכזבה אותי, ה 18-35 החדשה ואת ה 70-200/4 עם מכפל TC17.
צירפתי כמצלמה שנייה את ה V2 (לא הטיל הגרמני...) עם שתי עדשות: ה 10-100 החדשה והקטנה (שוות ערך ל 27-270) ואת ה 32/1.2 לצילום פורטרטים ושימוש לעומק שדה רדוד (שוות ערך ל 86 מ"מ).
צירפתי כרגיל גם את ה FT-1 – המתאם בין סדרה "1" של ניקון ועדשות ה DSLR שלה.
הלפטופ שלי מלווה אותי לנסיעות בעיקר לאימיילים (כיצד אפשר להיות מנותקים מהעולם?) קצת אינטרנט ולגיבוי. אני מעתיק את התמונות שצילמתי ביום ללפטופ בערב.
כל בוקר אני פותח ספריה חדשה בכרטיס הזכרון כך שבסופו של יום אעתיק רק את הספריה הזו (טריק מומלץ לטיולים), ואינני מוחק את כרטיס הזכרון.
חלק נכבד מהזמן ששוטטתי ברחובות אתונה וקורפו שתי המצלמות היו תלויות עלי.
ברוב המקרים היתה ה 24-70 תלויה על ה D600 וה 10-100 תלויה על ה V2.
התיק היה תלוי עלי אף הוא כמובן עם השאר...
ה 18-35 בקושי עלתה על המצלמה. 24 מ"מ על מצלמת FF מספקת רוחב מספיק ל 99% מהצרכים. אם הולכים לצלם נופים רחבים, כדאי להצטייד בעדשה כזו ואולי קצת יותר רחבה, אבל לצילומי רחוב – די מיותרת.
בקיצור, אחרי כמה ימים היה לי קצת זמן בערב להתבונן בתמונות בלפטופ, ועיני חשכו. התמונות של ה V2 לא היו ממש חדות עם ה 10-100.
כשהרכבתי עליה את ה 70-200 עם המתאם (אורך מוקד אפקטיבי של 540 מ"מ) התוצאות נראו הרבה יותר טובות.
שמתי את ה 10-100 בכספת המלון והרכבתי את 32/1.2 במקומה. התמונות היו טובות מאוד, אך לא פשוט לצלם איתה צילומי רחוב.
אורך המוקד לא ממש מסתדר – לא לכאן ולא לכאן.
אחרי יומיים החלטתי להחזיר את ה 10-100 למצלמה והפעם לצלם את הכל בצמצם סגור ל 8 (בדרך כלל הנקודה המתוקה של רוב העדשות).
במבט במחשב – התמונות נראו אולי טיפה יותר חדות אבל זהו.
הצטערתי שלא לקחתי את העדשה ה"פושטית" הפלסטיקית ה 10-30 (שוות ערך ל 27-81 מ"מ) ששירתה אותי בעבר בהצלחה – גם באנטארקטיקה. הייתי מתוסכל מאוד.
אבל - כשחזרתי הביתה ושפכתי את התמונות למחשב הגדול שלי וראיתי אותן על המסך הגדול והמפורט יותר ממסך הלפטופ, אורו עיני.
נכון, ה 10-100 היא לא ה 24-70 אבל התמונות כולן – בכל צמצם היו מניחות את הדעת ואף יותר.

הנה העדשה במצב 10 מ"מ (27 מ"מ):