בסדרה זו אעלה סדרות של תמונות שצילמתי בסיטואציות שונות ואת השיקולים שלי להעדיף תמונה אחת על אחרת. זו דעתי בלבד ואיננה המלצה גורפת, רק חומר למחשבה.

הצילום הדיגיטלי מלא יתרונות וחסרונות בהשוואה לצילום בפילם, אבל אנחנו שם – לטוב או לרע.
את הבעיות הספציפיות של המדיה החדשה (יחסית) הזו כבר סקרתי ואסקור על פי ההתפתחויות שלה.
אחד היתרונות הגדולים שלה, וגם החסרונות – זו הקלות הגדולה להקליק ולייצר קבצים ויזואליים. כמה מתוכם הן תמונות ראויות – זה תלוי ביחס הקלקה/צילום שלנו ועל זה כבר כתבתי בעבר.
כמו כל דבר אחר בחיים, דבר שנעשה במידה מתקבל היטב, וכל דבר שאינו נעשה כך יורד מדרך המלך - וצילום איננו חריג בנושא.
אומרים הצייקנים – צלם בדיגיטלית כמו בפילם – צלם מעט וחשוב הרבה. זה המבחן שלהם לאיכותך כצלם וכיוצר. יש בזה משהו, אבל איננו יכולים להתעלם מיתרונות הכלי החדש שמצוי בידינו.
הוא פותח אפשרויות שלא כל כך קיימות לנו בפילם – אלא אם נגרור אחרינו לכל מקום מזוודה מלאה סרטי צילום ריקים.
זכורני מימי הפילם העליזים לא מעט מצבים בהם הצטערתי שלא יריתי פעמיים את אותה תמונה. לעתים, הייתי בסוף הפילם והיו לי רק עוד שלושה פריימים לצלם, או – לא היו לי פילמים נוספים וחסכתי וכ"ו.
לא מעט פריימים טובים התפספסו לי בגלל קריאת אור לא מדויקת, בגלל מיקוד (ידני) שברח מהנקודה שרציתי, בגלל צילום בתנאי תאורה לקויים ללא חצובה והתמונה יצאה מטושטשת ובפרט – בגלל שלא בחרתי בזוית הצילום הנכונה ושמתי את ההדגשים הראויים על הנושא אותו צילמתי.
כל צלם – בין מקצועי או חובב מפספס באותן נקודות.
אז – האם להמשיך לצלם באותה שיטה רק כדי לשמור את הקונספט הזה? לא בחרתי בכך, מצטער.
מצד שני, קל להתחלק במורד המדרון של צילום ללא אבחנה – מה שקראתי ל"הקליק" וגם מזה צריך להתרחק.
קל להעביר את המצלמות היום למצב צילום רציף ופשוט לירות ללא אבחנה. חוזרים הביתה עם אלפי תמונות ואז בוחרים ביניהן. גם זו אינה הדרך.
אז אינני מצלם בלי הכרה, ואינני עושה קליק יחיד. ומה אני עושה בכל זאת?
אני מכיר את עצמי, את העין שלי, את מה שאני אוהב לצלם ומה עושה לי נחת. המצלמה הדיגיטלית נתנה לי דבר אחד גדול – להשאיר את ההתלבטות בבית.
ולמה כוונתי?
כשאני יוצא לצלם, ורואה משהו ש"עושה לי את זה" – אני מקליק מספר פעמים – בין 3 ל 4, אלא אם זה משהו שנעלם כהרף עין – אז יש רק תמונה אחת, או סצנה מסובכת שצריכה עוד כמה "קליקי הבהרה".
בין קליק לקליק אני משנה את זוית הצילום, את מדידת האור, את נקודת המיקוד על הנושא, את ההגדלה (זום) ומשאיר לעצמי את הבחירה בבית מהי התמונה שהכי עושה לי את זה אח"כ.
ברוב המקרים אני מעיף את אלו שהחמיצו את מחשבתי בשעת הצילום ואת אלו שהתפספסו טכנית (יש כבר מעט כאלו בימינו – כי קודם כל רואים מיידית מה קיבלנו ושנית, תמיד יש פוטושופ שיכול להציל בהרבה מקרים). לעתים קרובות – אני מוחק את כל הסדרה כי זכרתי מה רציתי לצלם ומה ראיתי ולא הצלחתי ללכוד את זה כראוי. לעתים, ישנן שתיים או שלוש תמונות טובות בסדרה, שכל אחת מאירה את הנושא מזוית אחרת והבחירה קשה לי, אז אני משאיר את כולן.
למדתי עוד משהו – צילומים הם כמו יין – צריכים התיישנות כדי לקבל את הטעם. מיד לאחר הצילום – לא תמיד הטעם שלהם נכון. לרוב – אני מותיר את התמונות בצד וחוזר אליהן אחרי כמה ימים ויש להן טעם אחר לגמרי. לפעמים – הטעם רע, כמו יין שהחמיץ, ואז הם עפות כלאחר כבוד מהמחשב. לפעמים – אני מרוצה ממשהו שבמבט ראשון לא ממש מצא חן בעיני. מומלץ לאמץ את ההתייחסות הזו, זה עובד.
בסדרה הזו של הכתבות אעלה דוגמאות למה שתיארתי – סדרות של צילומים שצילמתי של אותה סצנה, השוואות – ומה היתה הבחירה שלי. גם אם זו לא תהיה הבחירה שלכם (כי הרי לכל אחד מאיתנו יש עין שונה ומטען אמוציונלי שונה), אפשר ללמוד את הטכניקה ואת העקרון.
את הסדרה הבאה צילמתי בפאריס בגני לוקסמבורג. היתה גדר חיה, עליה היו מונחים עלי שלכת וברקע המעורפל בצבצו להם קרני שמש הסתיו. כשהתבוננתי בזה, רציתי לעשות את החיבור והתלבטתי – אז צילמתי ארבעה פריימים, הרי הסט:

Model: NIKON D200 Exposure Time: 1/30sec F Number: 7.1 Max Aperture Value: 4.9 Focal Length: 105mm Exposure Program: Aperture priority Exposure Bias Value: 0 ISO Speed Ratings: 125 Metering Mode: Center Weighted Average White Balance: Auto white balance Flash: Flash did not fire Focal Length In 35mm Film: 157 Date Taken: 2006:11:10 12:55:54 Color Space: 65535

 

את התמונה הראשונה והשניה פסלתי. הסיבות, הרקע לא מספיק מעורפל ובהיר מדי. גם העלים שמציצים מימין למעלה לא תורמים הרבה אלא מפריעים. יש הבדל זעיר של זוית צילום בין שתי התמונות, והעדשה היתה במצב רחב זוית מדי.
בצילום השלישי התמקדתי על העלים באורך מוקד קצת ארוך יותר, אבל זה לא מספיק ל"החזיק את התמונה", הרקע ריק מדי, בהיר מדי (מדידת אור שגויה) והעלים מימין איכשהו נכנסים שוב למעלה ומפריעים.
החזרתי את העץ לתוך הפריים, נשארתי באורך המוקד הארוך יותר כדי ל"הרויח" פחות עומק שדה, קראתי את האור מעלי השלכת, אז אין שם "שריפה קטנה" כמו שיש בתמונות האחרות. הרקע הפך יותר מטושטש ואפלולי משתי הראשונות. זהו – הגעתי למחוז חפצי - מספר 4 היא הנבחרת: