במאמרון זה אביא בקצרה ועל קצה המזלג את תובנתי כיצד אני מבקר תמונה מצולמת (זה נכון בדרך כלל גם ליצירות אמנות אחרות).
זו איננה תורה מסיני, וכל אחד יכול לפרש ולבקר בדרכו הוא. ישנם סעיפים חשובים יותר וחשובים פחות – תלוי בהעדפות האישיות של המבקר.
מהן 7 הנקודות עליהן אני מתעכב לפי סדר חשיבותן אצלי?
1. האימפקט הראשוני של התמונה
2. הסיפור / המסר שהתמונה מעבירה
3. הנושא
4. הגשת הנושא
5. האוירה הנושבת מהתמונה
6. הטכניקה
7. הכלים בהם השתמש הצלם
אשתמש בדוגמה ישנה משלי כדי לבאר את הנקודות:

Model: NIKON D200 Exposure Time: 1/45sec F Number: 7.1 Max Aperture Value: 5 Focal Length: 200mm Exposure Program: Aperture priority Exposure Bias Value: 0 ISO Speed Ratings: 200 Metering Mode: Center Weighted Average White Balance: Auto white balance Flash: Flash did not fire Focal Length In 35mm Film: 300 Date Taken: 2006:03:13 20:36:03 Color Space: sRGB Distance: 2

1. האימפקט הראשוני של התמונה הוא האושר הפשוט והבלתי אמצעי השפוך על פני הילד. האושר כובש כי החיוך וגם העיניים העצומות משדרות את אותו סיפור.
2. הסיפור / המסר שהתמונה מעבירה – סיטואציה נוגעת ללב שסובבת סביב אותם דברים קטנים שגרמו לנו אושר ושמחה בצעירותנו – והדוגמה – פרפר על הלחי שמספיק ליצור כל כך הרבה אושר. התמונה נגעה לי לזכרונות הילדות העמומים.
3. הנושא הוא כמובן הילד. הפרפר הוא הסיבה לאושר, לא הנושא. אבל יש קשר גדול בין השניים – ראו את העיניים של הילד וה"עיניים" שעל הפרפר. מבט קרוב מראה שגם עיני הפרפר עצומות. את חיבורי ה"עיניים" ראיתי בשעת הצילום, לא את עיני הפרפר העצומות.
4. הנושא מוגש בצורה שמקפיצה אותו מהרקע – על ידי שימוש באורך מוקד גדול ומרחק קרוב יחסית. הוא גם ממוקם לא במרכז, ומה שיש ברקע פחות מושך את העין אבל מציק (ראה 6).
5. האוירה הנושבת מהתמונה הוא סיפור של אושר ואביב. הצבעים, האור, הפרפר.
6. הטכניקה – בידוד הנושא מהרקע והתמקדות בנושא אותו רציתי להעביר. הטכניקה לוקה בגלל החיתוך בצד שמאל (אי אפשר היה להימנע ממנו בגלל המיקומים היחסיים – היה מאוד צפוף בפרפרייה). אלמנט מפריע נוסף הוא הרקע מצד ימין – בפרט הקוים הכחולים שנראים בתחילה כמו שיניים. צמצם פתוח יותר היה אולי מסייע.
7. הכלים – המצלמה היתה D200 והעדשה היתה ה 18-200. שאר פרטי החשיפה מצויים ב EXIF. עדשת פריים עם צמצם גדול היתה מבודדת יותר את הנושא – על חשבון רידוד עומק השדה, אך לא היתה ברשותי.
אם הייתי צריך לנקד את התמונה הייתי נותן לה ציון 8 מתוך 10. ציון גבוה בזכות האימפקט והאוירה הנושבת מהתמונה ומוריד שתי נקודות בגלל הטכניקה והכלים.
התמונה הזו נשארה חקוקה הרבה זמן בראשי בגלל האושר הבלתי אמצעי ש"נוזל" מהתמונה החוצה.
האם בעיני היא ראויה להגדלה? כן. היא מספיק נוגעת ללב כדי להעלים את חסרונותיה.
ילדים מצולמים הם בדרך כלל מקור אושר ותום ש"מגרד" לנו בזכרונותינו העמומים ומעורר שקיקה לשוב לאותם ימים מלאי חסד וחסרי דאגה.